אַגְמׇא
אַגְמׇא
  • ניהול נגר עילי

    ניתוב מסודר של עודפי גשם הזורמים על פני הקרקע, ובכלל זה ויסות הזרימה ושמירה על אזורים ייעודיים לחלחול מים והעשרת מי התהום. ניהול הנגר העילי מוכתב על ידי משטר הגשמים ומאפייני השטח הטבעיים. הגישה המתקדמת לניהול נגר מבוססת על התייחסות לנגר העילי כאל משאב שיש בו תועלת רבה לאדם ולטבע ולא כאל מטרד, וניהולו בראייה אגנית. במקום לסלק את הנגר במהירות האפשרית, ראוי לבחון אפשרויות למיתון הזרימה באמצעות אצירה (זמנית) ואגירה של הנגר לטובת ביסוס הטבע העירוני ולאחר מכן לטובת שימור אקוויפרים על ידי הפנייה לחלחול והחדרה לקרקע; עודפים שייוותרו ינוקזו באופן מסודר לבסיס הניקוז הסמוך (נחל או ים). נהוג להבדיל בין ניהול נגר עילי בשטח בנוי לניהול נגר בשטח חקלאי פתוח.
    • שטח עירוני

      בשטח בנוי הפתרון יותאם לתכנון העירוני ברמת הבניין, מגרש החניה והרחוב, ויניב תועלות ציבוריות כמו פנאי, נופש ונוף.
    • שטח פתוח וחקלאי

      בשטחים פתוחים וחקלאיים הפתרון יותאם לטופוגרפיה, לערוצי הניקוז הטבעיים ולמערכת האקולוגית הקיימת. ניהול הנגר ישלב בין פעולות במעלה ובמורד הנחלים.
  • שיקום נחלים

    מגוון פעולות שמטרתן להשיב את התנאים הביולוגיים והפיזיקליים הנחוצים לקיומה של מערכת אקולוגית והידרולוגית בריאה ויציבה באפיק ובגדות הנחל. דרגת השיקום תיקבע מראש בצוות התכנון, ותכווין את הפעולות שיינקטו בשטח – השבה לציבור, שיקום או שחזור. בכל מקרה, השיקום יתייחס למאפיינים המקומיים והטבעיים של הנחל, כגון מזהמים, צורת הנחל כפי שהייתה במקור, בעלי החיים והצומח, משטר הזרימה השנתי וגאויות, איכות המים ועוד. טיפול בכל אחד מאלה, לצד מענה על צורכי הניקוז של הנחל (החדשים או הקיימים) בצורה מוצלחת מאפשר לנחל לשוב ולהוות מקור מים חי ובטיחותי. ראשית הטיפול בסוגייה היא בהתאמת תכנון עירוני ונופי לטופוגרפיה ולמרחב הנחל. כאשר הצורך ההנדסי והאנושי אינו עולה בקנה אחד עם הצורך של משאב הטבע, נהוג למצוא פתרון שהשפעותיו מצומצמות, ומורכב מחומרים טבעיים ככל האפשר.
    • שיקום אקו-הידרולוגי

      שיקום נחל המתבסס על הדינמיקה של המערכת הטבעית ועל הקשרים בין מרכיביה ההידרולוגיים והאקולוגיים. מטרת השיקום היא להחזיר את התפקוד הטבעי של המערכת ההידרולוגית ואת היציבות של אפיק הנחל. אפיק יציב מעצב את דרכו במרחב ומסוגל לאורך זמן להוליך סחף ולהשקיעו (תוך שינויים קלים בממדי הנחל ובשיפוע האפיק). ככל שהאפיק יציב יותר המערכת האקולוגית משגשגת באופן עצמאי ופוחת הצורך בהתערבות חיצונית. לכך תרומה לא רק בהיבט של המערכת הטבעית, אלא גם ביכולתה לספק שירותי פנאי ונופש. כדי להשיג את המטרה נעשות בתהליך השיקום כמה פעולות, למשל יצירת מורכבות מבנית, הרחבה של רצועת הנחל וייצוב גדות באמצעות צומח מקומי. התכנון עצמו מתחשב במאפייני הנחל השונים, כגון הרקע ההיסטורי באזור, תוואי הנחל המקורי, הדגם הגאומורפולוגי של הנחל, שיפוע וחתכי רוחב, פשטי הצפה, משטרי הזרימה ושימושי הקרקע בגדות הנחל ובקרבתו.
    • מקור ואיכות המים

      איכות המים היא מדד המבוסס על מאפיינים פיזיקליים, כימיים וביולוגיים של המים, והוא נקבע בהתאם לצרכן (לדוגמה, התקן לאיכות מי קולחין בנחלים, המכונה גם תקן ענבר, 2010). הזרימה הטבעית היא של מי המקור – נביעות, מי גשמים ישירים ומי שיטפונות שנקווים בנחל לאורך השנה, מעצבים אותו ומתאימים בהרכבם לצורכי המערכת האקולוגית.
      כתוצאה מאיגום ומשאיבת מי המקור לצורך ניצולם לשתייה ולשימושים חקלאיים נפגעו זרימות הבסיס והזרימות השיטפוניות בנחלי ישראל. יתרה מכך, המים בנחלים נמהלים בתשטיפים מהעיר ומעיבוד חקלאי, בשפכים, בקולחים ובפסולת. בשל כך איכות המים ירודה והאיזון של המערכת האקולוגית מופר. בכל האמור בשיקום נחלים יש לחתור ככל האפשר שהזרימה הנחלית תהיה זרימה בלעדית של מי המקור שהיו לו מלכתחילה ואיכותם טובה. עם זאת, התועלת בהשבת מים לנחלים כל עוד מקור הזיהום לא מטופל היא קטנה, כלומר הצעד הראשון בשיקום הנחל, עוד לפני השבת המים אליו, הוא סילוק מזהמים. לכן כל פרויקט שיקום נחלים צריך להתחיל בסקר מזהמים וביישום מסקנותיו להסרת הזיהום.
    • הסדרת תשתיות

      הסדרת תשתיות, שעוברות בסמוך או חוצות נחלים, נחוצה לשם מניעת זיהום עתידי ופגיעה בתוואי הנחל וברצף האקולוגי לאורכו (להרחבה בנושא). התשתית הנפוצה ביותר בנחלים (לעיתים היא עוברת באפיק עצמו) היא צנרת ביוב. לרוב זו מערכת גרביטציונית שאוספת ביוב מאזורי מגורים ותעשייה ומוליכה אותו למתקני טיהור שפכים שנמצאים צמוד לנחלים (או לים). באזורים רגישים בנחל המועדים לשיקום התשתיות יטופלו בצורה הבאה. הצנרת תורחק (באם זו קיימת כבר במקום) או תיבנה כצנרת כפולה ובעדיפות עליונה תעבור מתחת לנחל ולא מעליו. דרכים, מסילות ברזל וכבישים בקרבת הנחל ידרשו תכנון ראוי של מעבירי מים ומעבר בעלי חיים לצד יצירת תשתית להרחקת מזהמים. ניתן לצמצם את הזיהום הפוטנציאלי שאחראיים לו כבישים, בעיקר ראשיים, ואף להפיק תועלת מהמים באמצעות ניהול הנגר בשטח המחלף, תכנון תעלות ניקוז במופע המדמה תעלה טבעית (מבחינה נופית ואקולוגית כאחד) או תכנון נפח חוצץ בין הכביש לנחל.
  • צמצום נזקי הצפה

    (ניהול סיכוני שטפונות)
    בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מקרים של שיטפונות המסיבים נזק רב לסביבה ולאדם. אולם יש לזכור כי שיטפונות הם תופעה טבעית וכי הנזקים הנגרמים מהם, לעיתים עד כדי סכנה של ממש, הם בדרך כלל תולדה של החלטות תכנוניות ופעילות אנושית. הגישה שהייתה מקובלת בעבר לצמצום נזקי השיטפונות לא התייחסה לחלקו ולאחריותו של האדם בנזקים, והתמקדה משום כך בעיקר בהסדרה של נחלים ולא בהסדרה של תהליכי תכנון. הבעיה העיקרית בגישה זו היא שהפתרונות לצמצום השיטפונות ניתנו רק בדיעבד, למשל לאחר בנייה של שכונה חדשה במקום מסוים. כך לא זו בלבד שהפרויקטים ההנדסיים היו יקרים ודרשו תחזוקה רבה, הם גם לא הצליחו לעמוד בעומס הנגר שהלך וגבר עם השנים.

    כיום הגישה המקובלת לצמצום נזקי שיטפונות היא הגישה של ניהול סיכוני הצפות ושיטפונות. גישה זו רואה בנחלים נכס הידרולוגי, אקולוגי וחברתי, ומדגישה את הצורך במענה תכנוני מלכתחילה. גישה זו עושה שימוש במגוון כלים ואסטרטגיות לניהול סיכונים, שהעיקרית שבהן היא אסטרטגיית המניעה. נוסף עליה ננקטות אסטרטגיות של התאמה, הגנה והתרעה. הגישה של ניהול הסיכונים היא גישה שכלתנית-הוליסטית, ולכן בבואה להציע פתרונות לסכנת ההצפות היא משקללת גורמים כלכליים, אקולוגיים, חקלאיים וחברתיים. הגישה מעודדת הטמעה של פתרונות כלכליים מיטביים, אך לא רק. הפתרון המיושם צריך להיות יעיל גם בהליכים שערכם הכלכלי לא נאמד באופן ישיר, למשל שימור ושיקום בתי גידול לחים או שמירה על שטחי חקלאות בשטח המשמש להצפה זמנית.
    המתודולוגיה של ניהול סיכוני שיטפונות נחלקת לשלושה שלבים – שלב מיפוי הסכנה, שלב חישוב הסיכונים ושלב המענה האגני לסיכונים (תוכנית המענה). תוכנית המענה מגובשת רק לאחר מיפוי הסכנה וחישוב הסיכונים, והיא מתחשבת בתוכניות החלות בשטח, בשימושים עתידיים של השטח, בעומק השיטפון הצפוי ובשכיחות השיטפונות. המרחב ליישום מתודולוגיית ניהול הסיכונים וגיבוש תוכנית המענה הוא אגן ההיקוות כולו. כך למשל, תוכנית המענה עבור נחלים עירוניים תכלול גם את אתרי הוויסות במעלה האגן. תוכנית המענה יכולה להיות מבוססת על פתרונות מבוססי טבע כגון שחזור נפתולים על אמצעים הנדסיים קלאסיים כגון מובלי בטון וכל שילוב בין השניים.
    • איגום

      מאגר הקולט מים בעת ספיקות גבוהות וממתן כך את הזרימות בנחל. המים שנאגרים במאגר אינם משוחררים חזרה באופן פעיל לערוץ הזרימה, משום שהמאגר הוא הנקודה הסופית של ניתוב המים. לכן מפלס המים במאגר עשוי לרדת כתוצאה מחלחול המים לתת-הקרקע או מאידוי. איגום מים יכול לשמש גם לחקלאות ולפנאי.
    • מאגר ויסות והשהיה

      מאגר שתכליתו לווסת ולרסן זרימות שיטפוניות. לשם כך הוא קולט נגר בעת אירועים שיטפוניים ומשחרר את הנפח (חלקו או כולו) בין אירועי גשם ושיטפונות. יציאת המים מהמאגר נעשית בצורה מבוקרת או מווסתת, תוך שמירה על ספיקות שלא יגרמו סכנה במורד. פתח היציאה מהמאגר יכול להיות נשלט או קבוע.
  • מצאנו 12 מקרי בוחן

    פארק מורד נחל קישון בחיפה

    תכנון ותהליך אישור ממושך לתוכנית פארק נחל בלב אזור תעשייתי, שיהיה חלק מפארק מטרופוליני. לאחר שנים של זיהום והזנחה, וכתוצאה ממאבק ציבורי ממושך אושרה תכנית פארק מורד נחל הקישון, תכנית מתאר מקומית מס' 304-0089318, המציעה הקמה של פארק בשלושת הק"מ האחרונים לפני מוצא הנחל לים – פנינה ירוקה בין שטחים המיועדים לתעשייה קלה למסחר ולשימושי עורף נמל (אחסנה לוגיסטית). הפארק יכיל אזורי פנאי ואזורים בהם ישוקם נוף המלחה שאפיין את האזור.

    שטח עירוני שיקום אקו-הידרולוגי שיקום נחלים צמצום נזקי הצפה
    סכר תנינים בחוף הכרמל

    בחורף 1995 הוצפו באופן חריג כביש 2 ויישובי מרזבת הכבארה (בית חנניה, פאתי בנימינה ואור יהודה), לאחר שסכר נחל תנינים לא עמד בספיקות הגבוהות. הדבר עורר את הצורך בפתרון הנדסי שיתאים את תפקוד הסכר העתיק לצורכי הניקוז באזור. במסגרת חפירות בסביבת הסכר נתגלה מפעל מים מרשים, והוחלט על חידושו ועל עבודות להסדרת נחל תנינים. מרחב הנחל תוכנן בגישה אקו-הידרולוגית שהגנה על מאפייני השמורה. בשל חשיבותו ההיסטורית של מפעל המים חלק מהשיקולים בתכנון היו שיקולי שימור, שחזור והנגשה. כתוצאה מכך מפעל המים וטחנות הקמח הפכו לאתר ארכאולוגי פעיל הפתוח למבקרים בשמורת נחל תנינים.

    ניהול נגר עילי שטח פתוח וחקלאי מאגר ויסות והשהיה צמצום נזקי הצפה
    בריכות חורף במישור החוף

    שימור, שיקום והקמה של בריכות חורף במישור החוף, מטעמים אקולוגיים, חברתיים וניקוזיים. במקרה מתוארות שלוש בריכות חורף: בריכת חורף מתחם הלוחמים – בריכה לשימור; בריכת חורף מכללת לוינסקי – בריכה לשיקום; בריכת לב השרון – בריכה אשר הוקמה יש מאין. העבודות כללו ביסוס של ההידרופריודה בבריכות, טיפול במינים פולשים ושיקום צמחי, העתקת בעלי חיים וטיפול מקדים במי הנגר המזינים את הבריכות.

    ניהול נגר עילי שטח עירוני שיקום אקו-הידרולוגי איגום שיקום נחלים צמצום נזקי הצפה
    ויסות נגר באגן בתרים

    בשנים 1997 ו-2002 התרחשו שני אירועי גשם עוצמתיים באגן נחל בתרים, אשר גרמו להצפות בפארק התעשייה עומר, בבית הספר התיכון מקיף עומר ובכביש 60. בעקבות כך הוחלט על שילובם של שני אמצעים למניעת הצפות באגן בתרים: מאגר צד בנפח של 300,000 מ"ק, המנקז שטח של 14 קמ"ר, ומערכות לקציר נגר במדרונות וביובלי אגן בתרים. המאגר ומערכות קציר הנגר הוקמו בשנים 2004–2011. עלות הפרויקט המשולב הייתה נמוכה מהעלות של שתי החלופות שהוצעו: בניית מעביר ומובל מים חדשים או הקמת מאגר צד גדול. התוכנית כולה גובשה, מומנה ובוצעה על ידי רשות ניקוז ונחלים שקמה בשור וקרן קיימת לישראל.

    ניהול נגר עילי איגום מאגר ויסות והשהיה צמצום נזקי הצפה
    קטע נחל עירון בעין שמר

    מיזם תכנוני ניסיוני של מכון דש"א, המשלב תכנון אקו-הידרולוגי של נחל שיטפוני בעל זרימת בסיס איתנה במסגרת מפעל ניקוז של רשות ניקוז ונחלים שרון. הפרויקט החל כמפעל ניקוז במסגרת התוכנית להרחבת קיבוץ עין שמר. במסגרת התוכנית עלה הצורך להגדיל את כושר ההולכה של נחל עירון, במקביל לפיתוח רצועת הנחל לטיילות ופנאי. רשות ניקוז ונחלים שרון ומחזיקי השטח החקלאי הצמוד לנחל סיכמו על הרחבת רצועת הנחל על חשבון השטח החקלאי, כך שנוצר מרחב לשיקום תוואי הנחל והנגשתו לציבור.

    שיקום אקו-הידרולוגי שטח פתוח וחקלאי שיקום נחלים