אזור עינות ציפורי ומקטע נחל ציפורי הסמוך עוברים מהפך משמעותי, כאשר השלב הראשון הוא שיקום בית הגידול הלח והסדרת תשתיות לקליטת קהל. שלב זה של הביצוע הוא המשך לרצף ארוך יותר של מקטעי נחל שעברו תהליכי שיקום והסדרת תשתיות טיילות לפני מספר שנים, שבעתיד יתחברו למקטעים נוספים שיעברו שיקום והסדרה במסגרת הפרויקט. הביצוע במרחב עינות ציפורי כלל יצירה של מספר בתי גידול לחים שונים באופיים על מנת להגדיל את הערכיות האקולוגית של הסביבה כמו גם סלילת שבילי טיילות והסדרת חנייה למבקרים.  

עבודות השיקום והסדרת השבילים באזור עינות ציפורי, שמחבר בין מעלה הנחל ללב הנחל, החלו לפני מספר שנים במקטע נחל שנמצא מערבית לכביש הגישה החדש למושב ציפורי ועד לבוסתני סאפוריה, כחלק מפיצוי סביבתי שיזמה רשות ניקוז ונחלים קישון עבור סלילת הכביש, והשנה נשתלו עצים לאורך מקטע זה (להרחבה: מקרה בוחן – "נחל ציפורי בין המעיינות לכביש 79"). בשנה שעברה העבודות הפיזיות (כולל הרחבת רצועת הנחל, הסרת חסמים, הסדרת שבילי טיול ועוד) המשיכו מערבה, בשטח בוסתני סאפוריה, כאשר בקרוב מתוכננת המשך עבודה לאורך רצועת הנחל בבוסתנים.

בסקרי המצב הקיים שהתקיימו בתחילת פרויקט שיקום נחל ציפורי, השטח בין המעיינות לנחל נמצא כאתר בעל הזדמנות לשיקום אקולוגי והעצמת בתי הגידול הלחים בו, וכאזור מומלץ לפיתוח טיילות. כמו כן, הומלץ להסיט את כביש הגישה הישן למושב ציפורי והגן הלאומי שתרם להתחתרות הנחל וכדי לייצר שטח רציף ללא חסמים הידרולוגיים. הביצוע הפיזי בשטח זה חולק לשני שלבים, כאשר השלב הראשון התמקד בשטח שבין כביש הגישה הישן לכביש החדש למושב ציפורי (ראו מפה). הפרויקט מבוצע ביוזמת רשות ניקוז ונחלים קישון, בשיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים ומושב ציפורי, ובתכנון וביצוע של ליגמ פרויקטים סביבתיים בע"מ. שטחי מתחם עינות ציפורי מוגדרים כמשבצות של חלקות חקלאיות השייכות לחקלאי מושב ציפורי (במסגרת סטטוטורית של הגן הלאומי ציפורי).לכן, בשלב ראשון רשות ניקוז ונחלים קישון הגיעה להסכמות וחתימה על הסכם פיצוי בינה לבין מושב ציפורי, שהתאפשרו בזכות אוזן קשבת של המושב ונכונות לסייע לפרויקט השיקום. באזור זה בוצעו עד כה תשתיות לקליטת קהל הכוללות חניה, חיבור לכביש והצבת שער חשמלי לוויסות התנועה. בנוסף, נסללו שבילי הליכה שמייצרים קישוריות בין עינות ציפורי לשביל הנחל הקיים שנמצא מעט במורד הנחל, והוקמו שני גשרונים להולכי רגל.

אזור הפיתוח של שלב א', לפני תחילת העבודות (מאי 23') (צילום: אבי אריש).

אזור שלב א' במהלך עבודות הפיתוח והשיקום (פבר' 24') (צילום: אבי אריש).

מבחינת שיקום אקולוגי, תוואי השטח תוכנן ושונה על מנת ליצור 'נחלי פזרות' – שמפזרים את שפיעת המים מהמעיינות לרוחב השדה ובכך מגדילים ומעצימים את בתי הגידול הלחים. בית הגידול כולל 'אפרים לחים' או אחו לח – מרחבי שדה מוצפים (בשטח שהוגדר על ידי צוות האקולוגיה של הפרויקט כבעל הערכיות האקולוגית הגבוהה ביותר), וכן ערוצוני נחל קטנים שזורמים מהנביעה עד לנחל, בינות ובצד האפרים הלחים. כמות המים באפרים הלחים מתבססת על אירועי הצפות ועל התנודתיות העונתית של שפיעת עינות ציפורי. מאחר שאין בספיקות הקיימות בשטח זה חשש לנזקי הצפות, התאפשר לצוות התכנון ולצוות האקולוגיה המייעץ של הפרויקט להתמקד ביצירת שטח אקולוגי איכותי הכולל גם שמירה על פלג שהוגדר כבעל ערכיות אקולוגית גבוהה. בנוסף לערוצונים הקטנים, אחד מנחלי הפזרות הורחב משמעותית והועבר לצד תשתית השבילים וקליטת הקהל, על מנת לאפשר מפגש קרוב יותר בין הציבור למים. בהמשך, ייבנו גם שבילי טיול מרחפים מעל אזור האפרים הלחים. על מנת לוודא שכל אחד מצרכני המים השונים – אפרים לחים, ערוצי הפזרות והערוץ המורחב – מקבל כמות מים מתאימה ביחס לשאר הצרכנים בכל רגע נתון, תוכנן מתקן חלוקת מים מבטון. כמות המים הנכנסת למתקן תלויה בשפיעת המעיינות.

גם מקטע נחל ציפורי העובר בסמוך למקטע המבוצע עבר שיקום. במקטע זה, הנחל התחתר לעומק רב עקב התשתיות בסביבתו והעיבוד החקלאי הצמוד אליו, עד ליצירת תעלה עמוקה ותלולה מאוד. על מנת להשיבו למופע נחל בריא, בעל תשתית אקולוגית ומבנה נופי טבעי, קרקעית האפיק הורמה והגדות הורחבו באופן משמעותי ושיפועיהן מותנו. סוגיה מעניינת התעוררה עקב החשיבות הארכאולוגית של השטח שהוא חלק מגן לאומי ציפורי, והפוטנציאל לממצאים רבים של עתיקות. הנחיות רשות העתיקות הגבילו את עבודות העפר, אך פחות מההערכה הראשונית, וכך בסופו של דבר התאפשרה הרחבת הנחל.

ערוץ נחל ציפורי מערבית לעינות ציפורי, לפני הרחבת רצועת הנחל והרמת גובה הקרקעית (צילום: אבי אריש).

ערוץ נחל ציפורי מערבית לעינות ציפורי, אחרי הרחבת רצועת הנחל והרמת גובה הקרקעית (צילום: רויטל ריקלין).

ערוץ נחל ציפורי מערבית לעינות ציפורי, לפני ואחרי הרחבת רצועת הנחל והרמת גובה הקרקעית (מימין ומשמאל, בהתאמה; צילום: אבי אריש, רויטל ריקלין).

בימים אלו נערכים לשלב הראשון של נטיעות עצים ושתילת צמחית גדות בשטח שהביצוע בו הסתיים, כמו גם זריעה באזור האפרים הלחים. בהמשך השנה, צפוי המשך הביצוע של השלב השני בפרויקט זה שבמסגרתו יימשך הפיתוח של מבואת המבקרים. כמו כן, תיעשה הסדרה תנועתית עבור תושבי שכונת קבלאווי הסמוכה ועבור המבקרים באזור וכביש הגישה הישן צפוי להיות מפורק ותיסלל דרך חלופית שתעקוף את שטח המעיינות. כחלק מפעולות השיקום האקולוגי בשלב השני, אזור האפרים הלחים וערוצי הפזרות יורחבו מזרחה, וכן יורחב שטח בית הגידול הלח בסביבת המעיינות. חלק משטח המעיינות יוגדר כאזור "אל-געת", ובחלק אחר יוסדרו שבילי טיילות.

לסיכום, שנה זו הביאה עימה, ועוד תביא, בשורה משמעותית לסביבת עינות ציפורי – גם בהיבט האקולוגי של שיקום והגדלת בתי גידול לחים והבראת רצועת הנחל, וגם בהיבט הטיילותי והתיירותי, שמאפשר תנועת מבקרים לאורך הנחל ומספק מקומות נעימים לשהייה ולטיול לצד מים זורמים.

לקריאה נוספת: מקרה בוחן – "נחל ציפורי בין המעיינות לכביש 79"

לבלוג ציפורי 

תודה מיוחדת ליוחאי קורן ממשרד "ליג"מ פרויקטים בע"מ" על הסיוע הרב בקבלת מידע וחומרים.

הפוסט שיקום והתחדשות בעינות ציפורי הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

התחלתו של נחל ציפורי נמצאת במעלה היישוב ריינה, מועצה מקומית השוכנת ברכס הרי נצרת, מתחת לעיר נוף הגליל. בעבר הרחוק התושבים עשו שימוש במי המעיינות, אך תהליכי העיור וכיסוי השטח במבנים גרמו לכך שהנחל הסב קשיים לתושבי ריינה בדמות הצפות חמורות בעונה הגשומה. פתרונות ניקוז בתוך הכפר היו מורכבים לביצוע לאור צפיפות השטח והתשתיות, ועל כן נדרשו פתרונות אחרים. פרויקט וויסות הנגר במעלה הכפר שמקודם בימים אלו מקטין את ספיקות הנגר בכניסה לכפר, מפחית סיכויי הצפות בכפר ומאפשר ומשלב עבודות פיתוח שיוצרות מרחב קהילתי חדש ונדרש עבור התושבים.

ישבנו לשיחה עם רן מולכו, מנכ"ל משרד התכנון 'ליגמ- פרויקטים סביבתיים בע"מ' שהובילו את תכנון ויישום תוכנית ניהול הנגר במעלה ריינה, עבור רשות ניקוז ונחלים קישון, וזאת במסגרת הפרויקט הלאומי לשיקום נחל ציפורי. רן מכיר שנים רבות את ההצפות החמורות שיש בכפר ריינה, ולדבריו פרויקט ויסות הנגר במעלה הכפר נולד מתוך צורך גדול במציאת פתרון להצפות אלו. עם זאת, מדובר במרחב מורכב המכיל מספר אתגרים שמשפיעים על ניהול הנגר. המורכבות העיקרית לביצוע פתרונות ניקוז הנדסיים בתוך הכפר נובעת מהצפיפות הגדולה של המבנים והתשתיות בכפר ושימושי קרקע קיימים בתחום רצועת הנחל. לצד זאת, ההתפתחות של נוף הגליל אשר שוכנת במעלה ריינה ואגן הניקוז, כמו גם הרחבת אזור התעשייה הר יונה, גורמות לשינוי תכסית הקרקע ומגדילות את הנגר שמגיע אל ריינה עוד יותר. בעיה מתפתחת נוספת היא זיהום המגיע מאזור התעשייה הר יונה, הנובע בעיקר ממוסכים ומכיל שמנים ודלקים. בנוסף לאתגרים אלו, שטח היער שימש כאתר שפיכת פסולת פיראטי והכיל כמויות אדירות של פסולת. כל האתגרים לעיל נדרשו להתייחסות במציאת פתרון מיטבי לניהול הנגר וצמצום סיכוני שיטפונות בריינה.

לאחר מחקר ובדיקה, מולכו ושותפיו הבינו שלא ניתן להקטין את נפח המים הכולל, אולם ניתן להקטין את הספיקות (כמות מים ליחידת זמן) הנכנסות לתחום הכפר באמצעות השהיית הנגר בשטח פתוח בחורשה הממוקמת במעלה הכפר, בטרם כניסת הזרימות לתוך הכפר. כך, מרוויחים זמן, המים זורמים לאט יותר לתוך הכפר, ומערכת הניקוז הפנימית בכפר יכולה להספיק להתרוקן בטרם הגעת נגר נוסף. עם הבנה זו, תוכננו ובוצעו השנה בשטח החורשה שני סוגים שונים של טרסות לוויסות נגר: סוג אחד הוא סוללות מעפר מקומי הסוכרות את האפיק, שבתוכן נמצא קיר בטון על מנת למנוע התפרצות מים, וצינור בספיקה דומה לזו של מובל המים בכפר חוצה אותן ומזרים את מי הנגר הלאה. האלמנט השני הוא טרסות המורכבות מאבנים – בולדרים עם מרווחים ספורדיים ביניהם כך שהמים זורמים דרכם בנקודות שונות ולא בצורה מרוכזת ואירוזיבית. השילוב בין שני סוגי הטרסות מאפשר קבלת יתרונות שונים ומשלימים באותו תא שטח. כך, סוללות העפר דורשות התערבות בשטח בסקאלה רחבה יותר, אך הן מוטמעות בנוף ומתכסות צמחייה, וכן מאפשרות שימוש לעודפי עפר מעבודות אחרות בסביבה. טרסות הבולדרים דורשות רוחב התערבות קטן יותר ומאפשרות שחרור מים מבוזר ופחות אנרגטי, אך מאידך מייצרות אלמנט זר לשטח הטבעי, ועלולות להוות מפגע נופי. כמו כן טרסות אלו מייצרות אתגר מסוים במדידת ספיקות וכמויות מים ביציאה. בהשוואה לפתרונות הנדסיים יותר, הטרסות דורשות תחזוקה אינטנסיבית יותר מפתרונות הנדסיים גרידא, אך הדבר נובע גם מעצם מטרתן- להוות 'פילטר' בכניסה ליישוב ולמערכת העירונית. עד כה, השטח עבר חורף אחד, ולדברי רן מפעל וויסות הנגר עבד מצוין, אף שיש לבחון אותו לאורך זמן רב יותר.

שני סוגי סוללות לוויסות והשהיית נגר: סוללה  עם קיר כובד מבטון (מימין) וסדרת סוללות וויסות מאבנים (משמאל). החיצים והשטח הכחול מדמים את זרימת המים. (קרדיט: רן מולכו)

סוג הפתרון המתואר כאן אינו ייחודי לריינה ונעשו מספר פרויקטים דומים במקומות נוספים ברחבי אגן היקוות הקישון, אך הייחודיות כאן היא בשילוב סוגי הטרסות השונים שיוצר מודל מעניין למעקב ומחקר, בקנה המידה הגדול יחסית של הפרויקט שנבע מעוצמת בעיית ההצפות, וכן בשילוב עם פיתוח השטח לצורכי טיילות. כאן המקום לספר שהפרויקט לא הסתכם בפתרונות וויסות נגר בלבד, אלא שילב תפיסה כוללת יותר של פיתוח שטח לצרכי קהילה מחד ושל שמירה על הייחודיות האקולוגית של השטח מאידך. לדברי רן, השטח היה מיועד להפיכה לשמורת טבע אירוס נצרתי שהוא מין אנדמי לאזור זה, ועל מנת לא לפגוע בפרטים בשטח, נעשתה עבודת מיפוי של פרטי האירוס והתכנון בוצע בהתאם לממצאים. לצד זאת, נעשו עבודות פיתוח ביער – שביל, מתקני פיקניק וחנייה מונגשת –  על מנת להנגיש אותו לתושבים ולייצר מרחב קהילתי ומזמין. דבר חשוב נוסף שנעשה, כבסיס לעבודות ויסות הנגר ופיתוח השטח, הוא פינוי הפסולת על ידי עיריית נוף הגליל ולאחר מכן הצבת מחסום בכניסה ליער מכיוון ריינה כדי למנוע הישנות של שפיכת פסולת ביער.

בראייה כוללת יותר, הפרויקט הוא חלק אחד ממספר פרויקטים של פיתוח סביבת הנחל ותשתית ניקוזית בריינה שבוצעו בעבר או מתוכננים להתבצע בעתיד כחלק מתוכנית שיקום נחל ציפורי. השותפים בפרויקט מלבד רשות ניקוז ונחלים קישון הם קק"ל, רט"ג, מועצה מקומית ריינה, עיריית נוף הגליל, ומשרדי החקלאות והגנת הסביבה.
מלבד הפרויקט הפיזי, ישנו נדבך נוסף וחשוב של עבודה קהילתית. טל רטנר, מנהלת אגף חינוך וקהילה וסביבה ברשות ניקוז ונחלים קישון, מעדכנת כי כבר בחודשי הקיץ הקרובים צפויה להתחיל פעילות קהילתית, אשר תתקיים אחת לחודש, ותכלול בין היתר הפעלת בית קפה קהילתי ויריד. פעילות זו מובלת על ידי רשות הניקוז והמועצה המקומית יחד עם בוגרי קורס התיירנים שהתקיים כחלק מפרויקט שיקום נחל ציפורי. מרכזו של האירוע הראשון יהיה שיתוף ציבור עם תושבי ריינה.

לשאלתי את רן מולכו מה הוא יחשיב כהצלחה של הפרויקט, נעניתי בתשובה אופטימית המראה את היתרון של תפיסה רב תועלתית לכל פרויקט פיזי בשטח. לדבריו, השינוי כבר ניכר בשטח, "המודעות לנושא עולה. התושבים הבינו שיש להם מה להפסיד אם לא ישמרו על מה שנעשה. יש היענות, עושים מרתונים, מביאים בתי ספר ליער, התחילה פעילות מאוד גדולה. המועצה ומחלקת החינוך מאוד רתומות בחיבור ליער. חשוב למועצה נושא הפסולת, הזיהום והניקוז מאוד מאוד חשוב, הכי חשוב". מבחינתו, סיום עבודות פרויקט הניקוז ייתן הקלה גדולה לבתים המוצפים, הוא שואף לסיום פרויקט הוויסות ופיתוח היער, ומקווה שהתושבים ייהנו ממנו- כך שלא יהפוך לפרויקט ששוכב בצד ללא שימוש – וישמש כדרך לתושבי ריינה הגרים במקום אורבני צפוף להתחבר למשאבי טבע סמוכים במקום לסבול מהם. והחזון הרחוק? הפיכת נחל ציפורי לציר תנועה מרכזי ויומיומי להולכי הרגל בכפר.

הפוסט גמישות ויצירתיות בפתרונות לוויסות נגר בסביבה עירונית הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

שטח האגן בפרויקט נחל ציפורי הוא פסיפס של נחל, יישובים, שטחי יער, שמורות טבע והרבה מאוד שטחים חקלאיים. השטחים החקלאיים מהווים כ-40% מהשטח ופעמים רבות נושקים לנחל. בנוסף לכך, 25% נוספים מהשטח משמשים למרעה (שחלקו חופף עם שטחי יער ושמורות טבע). מערכת היחסים של הפעילות החקלאית עם הנחל היא משמעותית מאוד ובעלת רבדים רבים, החל בשימוש חקלאים במי הנחל, המשך בהצפות שטחים חקלאיים בחורף, וכלה בעדרים שמגיעים לשתות ולרחוץ בנחל ומשפיעים על צמחיית ומבנה הגדות ועל איכות המים. כמו כן, אגן ציפורי מכיל מגוון רחב של סוגי בעלות על קרקעות וסוגי חקלאות שונים. כל אלו דורשים ניהול מקיף וצמוד של הממשק בין החקלאות לנחל, שמתבצע על ידי צוות ייעודי לנושא.

נחל ציפורי הוא נחל שזורם בעיקרו בסביבה חקלאית ועל כן ישנם קווי השקה רבים מאוד בין החקלאות בנחל לתחומים השונים של פרויקט שיקום הנחל בראייה אגנית ואינטגרטיבית. נמנה מספר ממשקים כאלו, אך זו בהחלט לא רשימה סופית.

כמות המים בנחל מושפעת משאיבות מוסדרות ושאינן מוסדרות. לדוגמא, מורד הנחל מוגבל במים על ידי סכר ותעלת א-מאליכ שמזרימה מים למאגרים חקלאיים של הקיבוצים הסמוכים, ובאזורים אחרים ישנן שאיבות נקודתיות רבות מהנחל לחלקות חקלאיות פרטיות. גם הנחל משפיע על החקלאות בזמן אירועים שיטפוניים בחורף, שגורמים במקרים רבים להצפות של שדות ומטעים ונזק כלכלי. חלק ממקורות הזיהום של הנחל הם תשטיפים חקלאיים המגיעים מהשדות ומכילים שאריות חומרי הדברה, חומרי דשן וסחף קרקע. גם העדרים הרבים שנמצאים באגן נחל ציפורי ונכנסים לנחל במקרים רבים כדי לשתות ממנו או לרבוץ בו, מוסיפים לזיהום ודרדור איכות המים. בנוסף הם תורמים להרס הגדות ומונעים התבססות ושיקום צמחיה בנקודות הרביצה. שטחים חקלאיים צמודי גדות נחל עלולים לגרום לגריעה של הגדות וכן להשפיע לרעה על צומח הגדות, שכן צמחית באשה או צמחים פולשים מתבססים בקלות בשולי שדות חקלאיים (קרקע מופרת ומושקית). מאידך, לנחל בריא ולאזורי חיץ משמעותיים המאפשרים צמחיית גדות טבעית ושופעת יכולה להיות השפעה מיטיבה על החקלאות, דרך אויבים טבעיים למזיקים בחקלאות או מאביקים שנמצאים בסביבת הנחל ותורמים שירותי מערכת לחקלאי.
פן נוסף לחקלאות היא ההשפעה ההדדית שלה על מטיילי הנחל. מצד אחד, המטיילים נכנסים לשטחים חקלאיים, קוטפים מהתוצרת, רוכבי כלי שטח מעלים אבק רב הפוגע בגידולים ובאופן כללי המטיילים מייצרים הפרעה במרחב לעבודה השוטפת של החקלאים. מצד שני, המטיילים עלולים לסבול מהפעילות החקלאית בגלל רעש או מעבר כלים חקלאיים בסמוך אליהם וכן מהפרעה לנוף ולקישוריות שבילי הליכה עקב גדרות וחסימות מסביב לשטחים החקלאיים.

הממשקים הנרחבים הללו עם חקלאים, בעלי עדרים ובעלי השטחים דורשים עבודה רבה על יצירת הסכמות, שיתופי פעולה, בניית אמון ושיתוף טרם תכנון. בעבר, בפרויקטים מוגבלים בהיקפם ובאורך מקטע הנחל, גורמי המקצוע ברשות ניקוז ונחלים קישון או המתכננים נהגו לתאם ולהגיע להסכמות מול בעלי השטח או הגופים השונים בשטח (קיבוצים, חקלאים, קק"ל וכן הלאה) בעצמם, וכך לאורך השנים נבנו יחסי עבודה ואמון עם הגורמים השונים. עם זאת, ההיקף הגדול במיוחד של פרויקט נחל ציפורי והראייה האגנית דרשו גיוס של צוות חקלאות מקצועי, שמורכב משי גלעד ומפרופ' אבי פרבולוצקי. ייעוד של צוות לנושא זה, בשילוב הידע, הניסיון והמקצועיות ששי ואבי מביאים איתם מאפשרים עבודת עומק של יצירת שיתופי פעולה עם החקלאים והגופים השונים בשטח, תוך הבנה ויכולת ראייה של הפרויקט בכללותו. כן מתאפשרת עבודה יעילה יותר ושיטתית תוך נקודת מבט רחבה, וקצב מהיר של קידום פרויקטים בשטח.

הצוות החל לעבוד בשטח האגן לפני כשנתיים, והוא מפתח שיטות עבודה שבבסיסן עומדת תפיסה של הסתכלות אגנית, והבנה שהחקלאות היא חלק מהמרחב ותמשיך להתקיים לצד הנחל. לכן, השאיפה היא  להגיע ליצירת הסדר משותף, מיסוד שיתוף הפעולה, ובניית אמון ארוך טווח בין רשות ניקוז ונחלים קישון לחקלאים ובעלי העדרים. שאיפה זו נובעת מהבנה שללא כל אלו, לא ניתן יהיה לשקם את הנחל בצורה מיטבית ולאורך שנים. הצוות למעשה עוזר לתווך בין מגוון רחב של צרכים, רצונות, השפעות הדדיות ותפיסות שונות של המרחב  – מאמצי השיקום האקולוגי של הנחל, מתן מקום ושטח לנחל והנגשת מרחב הנחל לציבור הרחב אל מול צורכי החקלאים שעובדים באותו מרחב השפעת השינוי במרחב עליהם ועל השטח שלהם, שהוא במקרים רבים קניינם הפרטי.
לא תמיד ההסכמות הן פשוטות וישנם אינטרסים מנוגדים, במיוחד כאשר נדרש לתת מקום לנחל על חשבון שטחים חקלאיים, למצוא פתרונות חלופיים למקור מים, להזיז עדר ממקומו סמוך לנחל או לאפשר קישוריות ודרך למטיילים. לכן לעיתים קרובות האתגר של הצוות הוא למצוא פתרון שהוא לא בהכרח הפתרון הטוב ביותר עבור כל אחד מהצדדים, אלא פשרה שמקובלת על כולם, תיטיב עם כולם ובעיקר עם הנחל, תהיה מקיימת לאורך זמן ואף תזרז הוצאה לפועל של התוכניות. חשיבות נוספת לקיומו של צוות חקלאות ייעודי היא כתובת קבועה עבור החקלאים לשאלות וחששות שעולים מהשטח גם לאחר סיום ביצוע פעולה מסוימת בשטח, במקרה של עיכובים או אפילו כדי לדאוג למפתח לשער חדש שהוצב.
פן נוסף של שיתופי פעולה שהצוות מייצר הוא יצירת ממשקי עבודה שוטפים עם גופים שונים בשטח – קיבוצים בעלי שטח, קק"ל, רשות הטבע והגנים ועוד – לשם מציאת פתרונות טובים, משתפים, ומשותפים. לדוגמא, יצירת הסדרה בין בעלי עדרים שרועים בשטחי יער של קק"ל לנציגי קק"ל, ואיתור מקומות מתאימים להצבת שקתות מים.

עבודת הצוות מתחלקת למספר תחומים:

• עבודה עם בעלי העדרים הרועים בסביבת הנחל על מנת להגיע איתם להסדרים על: הרחקת המרעה מהנחל, פתרונות למקורות מים חלופיים, הצבת גידור, וכן על מנת לחזק את האמון ההדדי ובכך למנוע הישנות של רביצת המרעה בנחל. כיוון שבעבר הפרקטיקה המקובלת הייתה להתייחס לגופי המים הטבעיים כמקור מים לעדרים, בסיס העבודה של הצוות הוא קידום של שינוי תפיסה זו ביחד עם הגופים הרלוונטיים באגן (רט"ג, קק"ל ומשרד החקלאות). יש לזכור שמציאת מענה לעדרים והוצאתם מסביבת הנחל היא שלב הכרחי להצלחת שיקום הנחל.
• תוכנית המים שבבסיסה חיבור חקלאים למי מערכת או מי שיטפונות והפסקת שאיבות ישירות מהנחל. צוות החקלאות עובד ביחד עם יועץ המים לתוכנית כדי להגיע להסכמות עם החקלאים, ספקי המים ואגודות המים.
• יצירת ממשק 'חקלאות תומכת סביבה' בתמיכה ישירה לחקלאי– 'מתכונים' לחקלאות משמרת סביבה ברצועות החקלאיות הסמוכות לנחל (אזורי חיץ). התמיכות לנושא זה מתוקצבות על ידי רשות ניקוז ונחלים קישון כדי לעודד חקלאים להצטרף ולהטמיע את הפרוטוקולים המתאימים להם בשטחם, גם אם הם מצמצמים מעט שטחי ייצור מזון. מטרת ממשק זה הוא ליצור אינטרס משותף לחקלאים ולנחל על ידי יצירת אזורי חיץ שתורמים לאקולוגיה של הנחל מחד ולשירותי מערכת לחקלאי מאידך.

פרויקט השיקום עדיין בעיצומו אך כבר נרשמו כמה הצלחות של צוות החקלאות. במורד נחל ציפורי ישנו אזור שיקום נחל שמוגדר תחת פרויקט 'מרלין' הבינלאומי, כאשר לב התכנון הוא שיקום פשט הצפה על שטח של כ-100 דונם. מכיוון שנחל ציפורי במורד עובר דרך מטעים ושטחים חקלאיים של הקיבוצים הסמוכים, הצוות החל בשיח עם מנהלי החקלאות והקהילה כדי למצוא שטח מתאים לפשט ההצפה. בסופו של דבר נמצא פתרון מוסכם בצורה פשוטה ומהירה יחסית, ועבודות לביצוע החלו לפני מספר שבועות.
הצלחה נוספת ומשמחת היא הסדרה מול בעלי עדר וותיק וגדול באגן נחל רימונים. העדר רועה סמוך לנחל רימונים מזה 3 דורות של רועים, ואינו מוסדר מזה כ-40 שנה. המרבץ בצמידות לנחל יצר מפגע אקולוגי משמעותי לאורך שנים על ידי רמיסת גדול הנחל והצמחייה, הרחפת משקעים, וזיהום המים בצואה ונוטריינטים. בעקבות הפעילות בפרויקט, הרועה הגיע להסדרה על רעייה זמנית מול קק"ל והזיז את מרבץ העדר מהנחל לגבעה הסמוכה. נחתם עימו הסכם שבמסגרתו קיבל תשתיות גידור ושקתות מהפרויקט שמקילות עליו בניהול העדר ומאפשרות לעדר מים נקיים, ובתמורה הרועה מתחייב להשתמש בתשתיות ולעשות מאמץ למנוע מהעדר להיכנס לנחל. כמו כן, הרועה משמש כ'עיניים בשטח' עבור קק"ל ומהווה איש קשר משמעותי במידת הצורך. במקביל, הזזת העדר תאפשר עבודות לשיקום הנחל וביטחון בכך שעבודות השיקום לא ייפגעו מהבקר שיחזור לנחל.

סיפורי הצלחה אלו ואחרים מדגימים את החשיבות בביסוס יחסים עם החקלאים ועם גורמים אחרים בשטח בצורה של שיתוף פעולה והבנות הדדיות, וזאת כדי לאפשר שיקום נחל במבט אגני ובאופן מקיים לשנים רבות.

הפוסט הצצה לניהול ממשקי חקלאות-נחל באגן הציפורי הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

המסמך נכתב בהובלת ד"ר בן בלק מהאגודה הישראלית לאקולוגיה, בסיוע וייעוץ של מיכל גרוסמן מחברת AVIVAMCG, ד"ר תמיר ארביב, וד"ר אנה הלס.

כידוע, ניהול הנגר במרחב העירוני הוא נושא מורכב הדורש משאבים רבים. בתקופה האחרונה העיסוק בו גובר עקב תנופת הפיתוח העירוני, צימצום השטחים הפתוחים בעיר ומחוצה לה, וכן שינויים צפויים בדפוסי הגשם העתידיים. לאור זאת נדרשת הבנה כי ניהול נגר צריך להיעשות בראייה הוליסטית מרחבית, כחלק מתכנית מובנית של המרחב העירוני כולו, תכנית אב לניהול נגר עירוני.

הזמנו את ד"ר בן בלק, עורך ועדות המומחים של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, לשיחה קצרה על המסמך.

• היי בן, היה מאוד מעניין לקרוא את העבודה שכתבת, אבל לפני שנצלול פנימה ספר לנו קצת עצמך:

הרקע שלי הוא באנתרופולוגיה חברתית. ב-2016 סיימתי דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, שם ערכתי מחקר על ההיבטים החברתיים של תסמונות הרצף האוטיסטי. אחרי ארבע שנים של פוסט-דוק באוניברסיטה העברית, החלטתי שהגיע הזמן לבחון כיוונים מחוץ לאקדמיה, שיתנו לי את ההזדמנות ליישם את מיומנויות המחקר שלי למטרה יישומית יותר. כך הגעתי לתכנית ממשק, תכנית המכשירה בוגרי תואר שלישי כיועצים לבכירים במשרדי הממשלה. כעמית בתכנית, שימשתי כיועץ למנכ"לית מינהל התכנון דאז, דלית זילבר. הנושא שבו עסקתי במינהל התכנון היה ניהול מי הנגר, וכך נשאבתי לתחום המעניין והחשוב הזה, שאני עדיין עוסק בו לא מעט כמנהל האימפקט של תכנית ממשק וכעורך ועדות המומחים של האגודה הישראלית לאקולוגיה.

• נתחיל מההתחלה, מה הסיפור של ניהול נגר, למה נראה שפתאום כולם מדברים על זה?

מי נגר הם מים הזורמים מעל פני הקרקע, שמקורם הן במי הגשמים והן בזרימת הנחלים מהמעלה אל המורד. בעבר הגישה המקובלת בישראל ובעולם הייתה להתייחס אל מי הנגר כגורם סיכון חסר ערך בפני עצמו. לכן רוב הפעולות שנעשו לטיפול במי הנגר היו פעולות הנדסיות בעיקרן, שמטרתן הייתה לסלק את המים אל הים במהירות וביעילות. לכן הרבה מנחלי ישראל הוסטו הרחק מהשטחים הבנויים, הפיתולים שלהם יושרו, והדפנות והקרקעית שלהם צופו בבטון. למעשה מקטעים לא מבוטלים של נחלי ישראל נהפכו בדרך זו לתעלות ניקוז חסרות חן – ואפילו למובלים תת-קרקעיים עזובים ונשכחים.

הנזק שהפעולות הללו גרמו לנחלים כבתי גידול למגוון עשיר של מיני חי וצומח היה אדיר. אבל כל עוד הנחלים מילאו את תפקידם כתעלות ניקוז שמונעות הצפות, הדברים המשיכו להתנהל כך מבלי מפריע. אלא שאז, כמו שציינת, שתי מגמות החלו לקבל תאוצה. ראשית, ריבוי האוכלוסין בישראל הוביל לכך שיותר ויותר שטחים פתוחים כוסו באספלט ובטון. למי הגשמים יש פחות הזדמנויות לחלחל לתת הקרקע, וכמות מי הנגר עלתה משמעותית. שנית, שינויי האקלים הובילו לכך שהתדירות של אירועי גשמים עזים עלתה, כך שאנחנו רואים כמויות גדולות של משקעים בפרקי זמן קצרים יותר מבעבר. מערכות התיעול לא עומדות בעומס, והתוצאה היא ההצפות הרבות שאנחנו רואים בשנים האחרונות. בשנים האחרונות חלחלה ההבנה שלא רק מנקודת המבט הסביבתית, אלא גם מבחינה תכנונית והנדסית, מדיניות ניהול מי הנגר שלנו צריכה להשתנות מן היסוד. לא עוד תעלות בטון מכוערות שגם התועלת הניקוזית שלהן התבררה כמוגבלת, אלא פתרונות מבוססי טבע – נחלים משוקמים, שטחים פתוחים איכותיים, יערות עירוניים משגשגים: אלה סוג הפתרונות שאנחנו צריכים לעודד ולאמץ.

• מה אתם מציעים במסמך זה שמחדש או תורם לקידום הנושא?

תשתית כחולה היא תשתית עירונית שעניינה אגירה, ויסות, השהיה או חלחול של מי נגר בשטחים הציבוריים הפתוחים, לרוב בתוך שטחי הפארק העירוני. אתרים אלו מציעים מגוון מאוד רחב של תועלות ציבוריות, החל מצמצום אירועי ההצפות על נזקיהם הרבים, דרך אספקת שטחי פנאי איכותיים לרווחת התושבים, וכלה בשיקום הטבע העירוני והמגוון הביולוגי. האתגר הוא שגם אם כמעט כולם מסכימים שפתרונות מבוססי טבע יוצרים סיטואציה של win-win בין האינטרס הסביבתי לאינטרס התכנוני וההנדסי, זה לא בהכרח אומר שאפשר להתחיל ליישם אותם מחר בבוקר. בסופו של דבר גם הפתרונות האלה דורשים משאבי תקציב ומשאבי קרקע לא מבוטלים. קהל היעד העיקרי שלנו בעבודה זו הם גורמים הפועלים ברמת הרשות המקומית, והמטרה שלנו הייתה כפולה: ראשית, להדגים שהשקעה בפארקים מנהלי נגר היא השקעה כלכלית נכונה בטווח הארוך, גם אם היא דורשת תקציב לא קטן בטווח המיידי. שנית, לסייע לאנשי הרשויות המקומיות לזהות ואף לייצר מקורות תקציביים שבאמצעותם הם יכולים להקים את האתרים האלה, ולשמור עליהם בריאים ואטרקטיביים בטווח הארוך.

• במסמך אתם עורכים מיפוי של מקורות מימון לתשתיות מעין אלו, כמה שימוש נעשה באמת עד היום במקורות הקיימים?

אמנם אנחנו רואים יותר ויותר פרויקטים מוצלחים של תשתיות כחולות, שאגב הרבה מהם מופיעים כמקרי בוחן במאגר מקרי הבוחן של אגמא ואפשר ללמוד מהם המון. אבל מה שעומד מאחורי הקלעים הוא שרשות מקומית שמבקשת ליזום הקמת תשתית כחולה לא תוכל לממן זאת מקופת העירייה בלבד. במקום, היא תידרש לגייס סיוע משמעותי של קרנות ממשלתיות, משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות וכספי תרומות. העובדה שהמקורות הללו קיימים היא חיובית, אבל בסופו של דבר מדובר במקורות מוגבלים, בטח בהינתן הצורך האדיר. בנוסף, לא לכל רשות יש את הידע הארגוני, כוח האדם המיומן או את הפניוּת לגייס את המשאבים הדרושים. רבות מהרשויות לא פיתחו עדיין תכנית אב לניקוז, מה שמונע מהן אפילו את המקור התקציבי הזמין ביותר לפרויקטים מסוג זה שהוא גביית היטל תיעול מהתושבים. ולכן, דווקא הרשויות החלשות יותר, אלו שהן מלכתחילה פגיעות יותר לנזקי ההצפות וממילא מתאפיינות בחוסר ניכר של שטחים פתוחים, הן אלו שיתקשו יותר להקים את התשתיות הכחולות שהן כל כך זקוקות להן. אלו המקרים שהעבודה שלנו מבקשת לתת להם מענה.

• במבט אל העתיד, מה שינוי המדיניות שאתם מציעים ומה מקורות המימון הפוטנציאליים שטרם נעשה בהם שימוש

המסמך מכיל מספר המלצות מדיניות, המתמקדות בטווח הקצר, הבינוני והארוך.
בטווח הקצר, המלצנו שמשרד הפנים יקדם מנגנון של מתן מענקים או הלוואות לרשויות המקומיות להכנת תוכנית אב לניקוז ולניהול נגר, שיוחזרו על בסיס היטל התיעול שהן יגבו בעתיד. עוד הצענו שהמענקים או ההלוואות יוענקו בראש ובראשונה לרשויות שייתנו עדיפות לאמצעי ניהול נגר מבוססי שצ"פים כדי לשקף את התועלת הרבה הנובעת דווקא מאמצעים אלו. בנוסף, המלצנו להרחיב את השימוש בקרנות ציבוריות שונות, כמו הקרן לשטחים פתוחים (שראוי לציין שכבר תומכת בלא מעט מיזמים מסוג זה), הקרן לשיקום מחצבות, ואפילו הקרן למניעת זיהום ים – למימון פרויקטים של תשתיות כחולות. הרעיון הוא שפרויקטים אלו מקיימים את מטרותיהן המגוונות של הקרנות, ובו בזמן הם משרתים את היעד הלאומי להיערכות לשינוי האקלים ולמזעור נזקי ההצפות.
בטווח הבינוני, אנחנו ממליצים לקדם את השימוש המשני במי נגר לטובת השקיה או העשרת מי התהום. אמנם יש בכך אתגרים בריאותיים ואחרים, אבל אלו סוגיות טכניות שיכולים להיפתר במאמץ משותף של הרגולטורים. הרעיון הוא פשוט: במדינה כמו ישראל, למים יש ערך רב. ברגע שערכם של מי הנגר יתורגם לערך מוניטרי, ערך עתידי זה יוכל לשמש כבסיס למימון הקמת התשתית.
בטווח הארוך, אנחנו ממליצים על הקמת קרן ייעודית מחזורית שתממן פרויקטים שעניינים צמצום אירועי הצפות תוך רתימתם לטובת תועלת סביבתית וחברתית. בבסיס כלי מימוני זה עומדת השקעה חד-פעמית של המדינה לשם הקמתה של קרן ייעודית, שלאחר מכן ממונפת באמצעות סחירתה למשקיעים פרטיים ומוסדיים. קרן מעין זו תוכל להעניק הלוואות ומענקים שונים לרשויות מקומיות עבור הקמתן של תשתיות כחולות, תוך ציפייה לתשואה חיובית נמוכה על ההשקעות. המשקיעים בקרן עשויים להיות משקיעים ציבוריים מהממשלה, פילנתרופים וכן משקיעי אימפקט (משקיעים חברתיים). מנין יחזירו הרשויות את ההלוואות מהקרן? ראשית, מגביית היטלי השבחה שישקפו את העלייה הצפויה בערך הנדל"ן בקרבת הפרויקט, כמו גם היטלי תיעול והיטלי שצ"פים. ושנית, מפיתוח כלכלי ומקורות הכנסה מסחריים בדופן הפארק. יש כל מיני מודלים שאפשר להשתמש בהם לצורך הקמה של קרן מעין זו, אבל בבסיס כולם עומד אותו רעיון – לפארק עירוני איכותי יש ערך כלכלי לרשות, ואת הערך הזה צריך לרתום כדי שיאפשר הקמה של אתר שמשרת כמה שיותר מטרות ציבוריות.

• לסיום, כמי שמעורב במספר מסמכים ופרוייקטים שעניינם ניהול נגר עירוני, איך אתה רואה את הנושא בעוד עשור קדימה?

השנים האחרונות היו שנים של עשייה חסרת תקדים בתחום הסדרת ניהול הנגר במדינה. מסמך המדיניות לניהול נגר עירוני של מינהל התכנון, לצד התיקון המבורך לתמ"א 1 הטמיעו את יסודות התפיסה האגנית לתוך תהליך התכנון, כמו גם את העיקרון לפיו כל תכנית בנייה צריכה לנהל נפח נכבד ממי הנגר שהיא מייצרת בתוך שטח התכנית. משרד החקלאות מוביל מספר יוזמות חשובות בנושא, ובראשן תכנית לאומית לניהול סיכוני שיטפונות והצפות. ובשנה האחרונה התכנסה ועדת מנכ"לים רחבה בהובלת משרד ראש הממשלה אשר גיבשה המלצות מדיניות לרפורמה מקיפה בתחום ניהול סיכוני ההצפות. ניכרת הכרה בחשיבות הנושא – וביתרונם המובהק של פתרונות מבוססי טבע ושל התפיסה האגנית אינטגרטיבית – גם בקרב רשויות הניקוז והרשויות המקומיות. על אלו ניתן למנות גם את מעורבותם של ארגוני חברה אזרחית דוגמת אגמא והאגודה הישראלית לאקולוגיה, שפועלים לרכז את הידע המקצועי בנושא ולהנגישו למקבלי ההחלטות. אך תנופת העשייה חייבת להימשך. אני מקווה מאוד שההנהלות החדשות של משרדי הממשלה השונים ימשיכו להקדיש לנושא את התשומות הנחוצות, שהמלצותיה של ועדת המנכ"לים יאומצו על ידי הממשלה, ושסעיפיה ישולבו באופן מלא בחקיקה, לרבות בחוק ההסדרים. שינויי האקלים מאלצים אותנו לחשוב מחדש על האופן בו פעלנו עד כה, וליישם את התובנה שפיתוח ושגשוג לא יכולים להתקיים אלא תוך שמירה על משאבי הסביבה המוגבלים שלנו. אם מגמה זו תימשך, אפשר לקוות כי בתוך עשור נוכל ליהנות ממי הנגר שיזרמו כראוי להם בנחלים בריאים ואיכותיים, ולא ברחובות הערים כפי שהתרגלנו.

תודה גדולה לד"ר בן בלק

הפוסט תשתיות כחולות בערים הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

הפוסט שיקום והסדרת מקטע גדורה פיתולים הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.