לרגל ציון 60 שנים להכרזת שמורת החולה, פגשנו את אבי אוזן, אקולוג בתי גידול מימיים ברשות הטבע הגנים לשיחה אחת על אחד לשמוע מעט על החזון, המתודה והתובנות שנצברו מתוך ניסיון ארוך שנים בשיקום בתי גידול לחים, וביצות בפרט. למדנו שיש מן הדומה, וגם מן השונה בין שיקום נחלים וביצות, ושביצה היא בין הסביבות הטבעיות בעלות פוטנציאל השיקום המהיר ביותר, אם רק מאפשרים לה את התנאים הנכונים.  

מוזמנים לצלול איתנו לשיחה. 

שלום אבי,

נשמח שתציג את עצמך ותספר לנו גם, באותה הזדמנות, מה זה אומר להיות אקולוג של בתי גידול מימיים

שמי אבי אוזן, ואני משנת 2005 עובד ברשות הטבע והגנים, בחטיבת המדע, באגף סביבה, בתפקיד אקולוג של בתי גידול מימיים.
אני מרכז את הנושא של "זכות הטבע למים", הכולל שחרור מעיינות, שיקום נחלים ושיקום ביצות.
בנוסף, אני עוסק בכל העבודה הרגולטורית מול מוסדות המדינה והוועדות השונות, במטרה לייצג את נושא בתי הגידול המימיים בישראל ולממש את חזון רשות הטבע והגנים בשמירה ובשיקום שלהם.

נשמח שתשתף אותנו בקצרה באותו החזון

החזון שלנו הוא שכל קרקע או שטח שרשות הטבע והגנים מנהלת, ושנקבע על ידי המדינה לשימור ושיקום, יגיע למצב המיטבי מבחינת בית הגידול האופייני לו.אני מתמקד, כמובן, בבתי גידול מימיים. לדוגמה, אם יש נחל בתוך גן לאומי, נשאף שהנחל הזה יתפקד בצורה המיטבית שלו – עם מבנה הנחל, הצמחייה הטבעית, חברת בעלי החיים ומשטר הזרימה התקין. המטרה היא שבתי הגידול המימיים בשטחים המוגנים יהיו דוגמה מיטבית לאופן שבו צריך להיראות ולתפקד בית גידול כזה.
עם זאת, איננו מגבילים את עצמנו אך ורק לשמורות וגנים. אנחנו פועלים להשפיע גם על שטחים פתוחים, אזורים חקלאיים ואפילו שטחים עירוניים.
אנו מאמינים שבתי גידול לחים, כמו נחלים, מהווים גורם מקשר בין סביבות שונות, ולכן חשוב לשמור עליהם גם באזורים שאינם מוגנים, ובכך לשפר את הרצף האקולוגי הכולל.

אנחנו עורכים את השיחה הזו על רקע ציון 60 שנה לשיקום ביצת החולה. אני אשמח אם תשתף אותנו במה שאנחנו יודעים היום על ביצות, דברים שלא ידענו או הבנו לפני 60 שנה.

מה שלא ידענו, או שאולי ידענו אבל לא הבנו לעומק – אני כמובן לא הייתי שם אז, אבל יכול להעריך , שביצה היא בית גידול עקשן. היא תוצאה של שילוב גורמים ותהליכים גדולים שלא פשוט לבטל אותם. כלומר, ייבשנו ביצות – אבל לא תמיד קיבלנו את התוצאה שחשבנו שנקבל. לא פעם קיבלנו תוצרי לוואי שלא צפינו. אנחנו יודעים היום שביצה היא אזור נמוך ורווי מים, ולא פשוט לשנות את האופי שלו.

למשל, אם ניקח גבעה ונחתוך אותה כדי לבנות שכונה, כמעט ואין השפעות  מערכתיות למעט הפגיעה בנוף. לעומת זאת, כשניקח ביצה ונבטל אותה, נקבל יותר נגר עילי (כי הביצה ספגה את המים בעבר), ואולי גם יותר זיהומים שנשטפים (כי הביצה ספגה וטיפלה בזיהומים האלו בעבר).

לכן, הביצה היא לא רק בית גידול אלא גם אלמנט גיאוגרפי חזק בנוף, שמאחוריו עומדים תהליכים מורכבים. אני אוהב לדמות ביצה לקרחון – כמו שבקרחון אנחנו רואים רק את הקצה שלו, כך גם בביצה: פני המים הם רק "הקצה של הקרחון", אבל סביבם יש מערכת שלמה שתומכת בהם.

בתחילת המאה הקודמת הושקעו משאבים עצומים, אנרגיה ומחשבה כדי לייבש ביצות. היום, אנחנו רואים תופעה הפוכה: פרויקטים רבים מבקשים להחזיר את נופי הביצות שנעלמו. תוכל להסביר לנו את התופעה הזו בבקשה?

בהחלט. חלק מההסבר נעוץ בזה שהיכולת להפיק תועלת כלכלית משמעותית משטח ביצתי היא לא פשוטה. כדי להפיק רווח כלכלי מביצה, יש צורך לשנות באופן דרמטי את האופי שלה – לנקז אותה, להביא קרקע ולבנות עליה. לדוגמה, השכונה שהוקמה על גבול נחל נעמן נבנתה על קרקע שהורמה בכשישה מטרים של חומר – השקעה עצומה שהועברה למחיר הדירות.

נוסף לכך, כדי לעבד שטחים ביצתיים לחקלאות, צריך לשאוב מהם מים כל הזמן. אפילו אז, היכולת לעבד את הקרקע ביעילות היא מוגבלת מאוד.

מנגד, יש חלופה אחרת: ניצול השטח למטרות טבע ושימור. בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, יש מחסור בשטחים פתוחים וטבעיים, ובמיוחד בשטחים רוויי מים. בביצה אפשר להחזיר יחסית בקלות את התפקוד הטבעי שלה – צריך רק לאפשר לה "לבטא את עצמה".

אז אפשר להגיד ששיקום ספונטני של ביצה הוא יותר מהיר לעומת שיקום אזורים טבעיים אחרים?

בהחלט. הסיבה היא שהתהליכים בביצה הם תהליכים חזקים. הרבה פעמים אנחנו מתערבים כדי לעצור אותם, להסיט אותם או להחליש את העוצמה שלהם. ברגע שמשחררים את ההתערבות שלנו, לפחות חלק מהתפקודים של הביצה חוזרים באופן ספונטני.

לדוגמה, בביצת הכבארה – אם נפסיק לשאוב מים ולייבש את הקרקע, נקבל ביצה חזרה בלי מאמץ רב. כך אנחנו נהנים ממערכת אקולוגית שלמה – גוף מים, צמחייה ובעלי חיים – עם השקעה מינימלית.

רוב האנשים בקהילה שלנו עוסקים בעולמות של שיקום נחלים. עד כמה שיקום ביצה דומה או שונה מפרויקט שיקום נחל סטנדרטי?

יש דברים דומים ויש גם דברים שהם שונים. נתחיל מהדומה:

קודם כל, מדובר בשתי סביבות שמאפיין אותן מים. בנחל המים זורמים, ובביצה המים עומדים. גם בביצה, שבה אנו רואים מים עומדים, זה לא שהמים לא זזים בכלל, אלא יש איזשהו הפרש בין קצב הכניסה לקצב היציאה של המים. לכן, אנחנו רואים לעיתים עליית מפלס או ירידת מפלס, ואיננו מזהים דפוס ברור של זרימה בתוך גוף המים. לעיתים קרובות, דווקא הרוח היא זו שמניעה את המים ולא השיפוע, שכן השיפוע בביצה אחיד פחות או יותר. זהו הבדל משמעותי מאוד בין נחל לבין ביצה.

עם זאת, הנושא של המורכבות, גדות מתונות ויצירת בתי גידול מגוונים הוא דווקא דומה. גם בביצה, איננו רוצים להפוך אותה לבריכה עמוקה עם גדות תלולות. נעדיף חלקים עמוקים לצד חלקים רדודים, גדות מתונות ובתימטריה מגוונת (בתימטריה היא כמו טופוגרפיה, רק מתחת למים).

אחד היתרונות של ביצה הוא שהשיקום שלה פחות מורכב בהשוואה לנחל, משום שלא צריך להתמודד עם שיטפונות. לרוב, אין צורך להתמודד עם עוצמת מים שעלולה להרוס עבודה שבוצעה, לשנות אותה או להזיק למערכות שתוכננו. בביצה, גם כשנכנסים מים בשיטפון, הם מתפרסים על שטח רחב יותר ולכן העוצמה שלהם קטנה יותר.

הזכרת את החזון לשיקום נרחב של בתי גידול מימיים בישראל. עם אילו אתגרים וחסמים צריך להתמודד כדי להתקדם לעבר החזון הזה?

אחד האתגרים המרכזיים הוא נושא השטח. כל שטח נמצא בתחרות – פיתוח, חקלאות, ועוד. גם כאשר מדובר בשטחים ביצתיים, שאינם בשימוש משמעותי, בעלי השטח לעיתים קרובות אינם מוכנים לוותר עליו, מתוך מחשבה שבעתיד יוכלו להשביח אותו ולהפוך אותו לנדל"ן.

דוגמה לכך היא תוכנית הפולג. במשך שנים רבות מנסים לקדם תוכנית כוללת שתיתן מענה לניהול נגר, הגנה מפני שיטפונות ושמירה על הטבע. עם זאת, לעיתים קרובות התוכנית נתקעת בשל התעקשות בעלי הקרקע לא לוותר עליה.

אתגר נוסף קשור לחוקים הנוכחיים. לעיתים, גם אם חקלאי מעוניין להפסיק לעבד שטח שאינו רווחי, החוק מחייב אותו "לעובדה ולשומרה". זו בעיה חוקית שדורשת פתרון בחקיקה, כדי לאפשר לאנשים להתנהל בצורה גמישה יותר עם הקרקעות שלהם.

עם זאת, יש גם הזדמנויות. בעבר, איפה שניתן היה לבנות – בנו; איפה שניתן היה לחרוש – חרשו; וכשלא היה ניתן לעשות לא את זה ולא את זה, הקימו בריכות דגים. בריכות הדגים האלו, שנבנו על בסיס ביצות היסטוריות, הן היום הזדמנות לשיקום. ענף המדגה בישראל השתנה מאוד בשנים האחרונות, ובריכות רבות ננטשו. מדובר בפוטנציאל אדיר לשיקום אזורי ביצות ולשחזור המערכת האקולוגית.

במה הקהילה המקצועית שעוסקת בתחום צריכה להתמקצע או להשתפר בשביל לתמוך ולקדם פרויקטים מסוג זה?

כאנשי מקצוע, אנחנו צריכים להשתפר בכמה תחומים והראשון בהם הוא העמקת ההבנה של האופי הטבעי של השטח. ברשות הטבע והגנים, למשל, כל פרויקט מתחיל בסקירה היסטורית של המאפיינים הבסיסיים של בית הגידול. לעיתים, מה שאנחנו רואים כיום בשטח הוא רק "מסכה" שמסתירה את התהליכים הטבעיים. תכנון נכון חייב להתחיל מהבנת הטופוגרפיה, עורקי הניקוז, מפלס מי התהום ועוד.

אם נדמיין את עצמנו בשיחה הזו בעוד 60 שנה, מה היית רוצה להיות מסוגל לספר?

אני  מקווה לספר שאין צורך יותר בעבודות שיקום נוספות, משום שהמערכות האקולוגיות יתפקדו באופן טבעי ומיטבי. הייתי רוצה שאנשים יוכלו לחוות את הנחלים והביצות כפי שהם אמורים להיראות, על כל המורכבות הטבעית שלהם. התחושה שמעניקים מקומות כאלו – הריח הטבעי, הקרירות, והאווירה הייחודית – היא משהו שאין לו תחליף, וחשוב לשמר אותו גם עבורנו וגם עבור הדורות הבאים.

תודה רבה אבי.

הפוסט חוזרים לנופי הביצה הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

לאור ניסיון העבר, נוכחנו לדעת שתהליך ההטמעה של מסמכי מדיניות הוא קריטי בהפיכת המסמך מידע תיאורטי על המדף למציאות שמיושמת בשטח. עם התובנה הזו, יצא לדרך בשנת 2021 תהליך הטמעה של המדיניות לניהול נגר עירוני. מיזם ההטמעה הוא פרי שיתוף פעולה ייחודי בין מנהל התכנון, משרד החקלאות ובטחון המזון ואגמא. שילוב הכוחות של שלושת הגופים מבוסס על ראייה משותפת לגבי החשיבות של ניהול הנגר העירוני והצורך ליצירת שינוי מהותי בתהליכי התכנון העירוניים. שיתוף הפעולה הניב תהליך הטמעה סדור ששם דגש לא רק על מדיניות תאורטית, אלא גם על יישום בשטח.

אסטרטגיית השינוי: גישה אינטגרטיבית ודינמית

אסטרטגיית השינוי התבססה על שלושה רכיבים מרכזיים – מדיניות, סטטוטוריקה והטמעה – כאשר העבודה עליהם נעשתה במקביל ובסנכרון. כל רכיב מזין ומושפע מהרכיבים האחרים: המדיניות מספקת את הבסיס הרעיוני והאסטרטגי, הסטטוטוריקה מעגנת אותו בחוק התכנון והבנייה ומחייבת כל תכנית לפעול בהתאם, וההטמעה מביאה את המדיניות לפעולה בשטח. התהליך המשולב והדינמי הזה הבטיח שכל שינוי מבוצע בצורה אינטגרטיבית, ומאפשר גמישות והתאמה לצרכים שעולים מהשטח.

מסמך המדיניות לניהול נגר עירוני של מנהל התכנון נבנה כבסיס לפתרון הוליסטי המשלב כלים שונים. בין היתר פותחו נתונים הידרולוגיים אחידים, הנחיות מקצועיות לחישוב נפחי נגר, "מחשבון" ייעודי, ו"ארגז כלים" הכולל פתרונות נופיים, תכנוניים והנדסיים. מסמך המדיניות אומץ על ידי המועצה הארצית באפריל 2021 ובקיץ 2023 עבר כתיקון 8 לתמ"א 1. השינוי כלל עדכון סטטוטורי של תמ"א 1 והכנסת הנחיות ברורות ומחייבות, שעיקרן לקיחת אחריות – כלומר, על כל תכנית מפורטת המוסיפה בינוי, לתת מענה הולם לניהול לנגר במסגרת התכנית. פתיחות להערות ומשוב מהקהילה המקצועית במהלך הדרך היוו מרכיב חשוב בהצלחת המהלך.

בנושאי המדיניות והסטטוטריקה ניתן להעמיק ולהרחיב באתר מינהל התכנון: https://www.gov.il/he/pages/policy_doc_runoff

ובאתר אגמא למדיניות ניהול נגר עירוני https://runoff.agma.org.il/

תהליך ההטמעה – להפוך רעיון למציאות

הטמעה היא תהליך שבו מדיניות – אוסף רעיונות, כללים, כלים והגדרות – מתורגמת לתוכנית פעולה מעשית המיושמת בשטח. מדובר בהתאמת המדיניות לצרכים המעשיים של אנשי המקצוע תוך שימוש בכלים תכנוניים, באופן שמנגיש ומפשט את המידע, כך שיהפוך לחלק אינטגרלי מהמערכת הקיימת. המשמעות היא לא רק לנסח מדיניות חכמה ורלוונטית, אלא גם לתכנן ולהוציא לפועל אסטרטגיית הטמעה שתאפשר לאנשי המקצוע להבין, לאמץ וליישם אותה.

המעבר מכתיבת מדיניות ליישום אינו תהליך אוטומטי. שלב ההטמעה הוא חיוני ליצירת דרך חלקה בין הרעיון לתוצאה, והוא מצריך תכנון מדוקדק והתאמה לשטח. כדי שההטמעה תהיה אפקטיבית, יש להבין את נקודת המבט של המיישם: כיצד הוא עובד, מה הוא צריך, וכיצד ניתן ללוות אותו בתהליך השינוי. במקרה זה, מדובר במגוון קהלי יעד בעלי צרכים שונים, שכל אחד מהם פוגש את המידע בדרך ייחודית ונדרש להשתמש בו בהקשר שונה. החוכמה היא לא רק להעביר ידע, אלא לבנות תהליך מותאם שמייצר שינוי אמיתי בשטח, תוך פיתוח כלים ותמיכה שמאפשרים לכל קהל יעד לממש את המדיניות הלכה למעשה.

מהלך ההטמעה: תשתיות, למידה ודינאמיות

בתחילת תהליך ההטמעה, הוקם צוות משותף של מנהל התכנון, משרד החקלאות וביטחון המזון ואגמא, שפעל לאורך כל המיזם. הצוות עסק בעיקר בהובלת התהליך תוך קיום חשיבה משותפת, למידה שוטפת מכל פעילות והערכה מתמדת של ההתקדמות. נערכה תכנית עבודה תלת שנתית, הוגדרו מטרות ההטמעה המרכזיות וזוהו קהלי היעד השונים, תוך התאמה לצרכים הייחודיים של כל קבוצה. העבודה המשותפת אפשרה דיוקים ושיפורים בזמן אמת, כך שהמדיניות יושמה בצורה יעילה בהתאם לצרכים שעלו מהשטח. שותפות זו, שהתבססה על שילוב של ידע מקצועי, משאבים ונקודות מבט מגוונות, הייתה המפתח להצלחה ולהפיכת המדיניות לכלי עבודה מעשי ואפקטיבי.

1. פיתוח תשתיות למידה

בשלב הראשון, הושם דגש על יצירת תשתיות למידה נגישות ומקצועיות, שמאפשרות למידה עצמאית לכל המעוניינים. פותח אתר ייעודי לניהול נגר עירוני, הוקלטו סרטוני הדרכה, נכתבו מקרי בוחן מקצועיים, והוכנה לומדה אינטראקטיבית. בנוסף, פותחו ע"י הצוות המקצועי ימי עיון וסדנאות ברמות שונות לקהלים שונים. מטרת שלב זה הייתה לאפשר לכל איש מקצוע ללמוד בקצב ובאופן שמתאים לו, ללא תלות באנשי מקצוע.

2. חשיפה לקהל המקצועי

שלב זה, התמקדנו בהגעה יזומה לקהל היעד המרכזי שהגדרנו, שכלל הידרולוגים, מהנדסים, מתכננים, אדריכלי נוף ואנשי מקצוע נוספים. ערכנו מגוון פעילויות, כולל ימי עיון, וובינרים, סדנאות וסיורים מקצועיים וגם השתתפנו בכנסים מקצועיים ובוועידות. הפעילויות הביאו לחשיפה משמעותית – מעל 2,000 אנשי מקצוע השתתפו בפעילויות הפיזיות, ומעל 4,000 צפיות נרשמו בסרטוני הדרכה ובוובינרים. המטרה הייתה לא רק לחשוף את המדיניות אלא להטמיע אותה בקרב קהלים מקצועיים.

3. התמקדות בקהלים אסטרטגיים ממוקדים

בהתאם לצרכים שעלו מהשטח, תוכננו מפגשי עומק ספציפיים עבור איגודים מקצועיים, הידרולוגים וקבוצות ממוקדות נוספות. נושאים מרכזיים כללו ניהול נגר באזורי תעשייה ותשתיות, לצד עבודה עם רשויות מקומיות ורשויות ניקוז ונחלים. מפגשי עומק אלו אפשרו לאנשי מקצוע להתמודד עם סוגיות מורכבות ולהבין כיצד המדיניות משתלבת בפרויקטים ספציפיים. התאמת המפגשים לצרכים המדויקים של המשתתפים הובילה למעורבות רבה יותר ותרמה להצלחת ההטמעה.

4. מענה מותאם לרשויות מקומיות

אחת המטרות האסטרטגיות הייתה להגיע לרשויות מקומיות וליצור עבורן פתרונות מותאמים. ערכנו סדנאות וסיורים שהתמקדו בצרכים הייחודיים של כל רשות, כמו סדנה שהתקיימה בשיתוף עם עיריית חריש ורשות ניקוז ונחלים שרון. לצד זאת, נבחרה פלטפורמת הוובינרים כמענה רחב המגיע לקהל מקצועי מכל הארץ. התוצאה הייתה הבנה מעמיקה יותר של המדיניות והתאמתה לצרכים המגוונים בשטח.

5. התאמות דינאמיות לצרכים משתנים

במהלך הפעילות, הקשבנו לצרכים שעלו מאנשי המקצוע וביצענו התאמות בזמן אמת. דוגמאות לכך כוללות העמקת העיסוק בניהול נגר באזורי תעשייה ותשתיות, קיום הכשרות לוועדות מחוזיות, וסדנאות ספציפיות לרשויות ניקוז ונחלים. היכולת להגיב לצרכים המשתנים בזמן אמת, תוך עדכון תכני הפעילויות, חיזקה את אפקטיביות ההטמעה.

הערכה מבוססת נתונים: הבטחת שיפור מתמיד

הערכה מעצבת

תהליך ההטמעה לווה בהערכה מעצבת, שכללה איסוף נתונים ומשובים מכל פעילות לאורך הדרך. הנתונים וההערות נבחנו והובילו לשינויים ושיפורים בטכניקות ההטמעה ואפשרו התאמה מדויקת יותר לצרכי הקהל. הגישה המותאמת הוכיחה עצמה כחיונית להצלחה בתהליך ההטמעה.

הערכה מסכמת

בהמשך, הושם דגש על הערכה מסכמת כדי לבחון את האימפקט של תהליך ההטמעה. שאלונים רחבי היקף וראיונות עומק סיפקו תובנות לגבי יישום המדיניות, הקשיים והפערים הקיימים בשטח.

הנתונים מדברים: הצלחות ואתגרים מתוך הליך ההערכה המסכמת

היכרות עם המדיניות

מתוך המשיבים שלמדו את המדיניות אופן מסודר (90/163), 72% דיווחו על הכרות עמוקה או טובה. הנתון ממחיש את ההשפעה של תכניות ההכשרה, אך גם מצביע על הצורך להרחיב את החשיפה לקהלים נוספים.

"כיצד תתאר/י את מידת ההיכרות שלך עם המדיניות לניהול נגר עירוני?"

שילוב הידרולוג בתחילת התכנון

64%  מהמשיבים דיווחו על שילוב הידרולוג בתחילת תהליך התכנון. מדובר בשינוי משמעותי שהפך את ניהול הנגר והניקוז לחלק משגרת העבודה כבר בשלבים המוקדמים של התכנון.

"באיזו מידה עשית שימוש בכל אחד מהעקרונות הבאים של המדיניות לניהול נגר עירוני בשנה האחרונה? (שילוב הידרולוג בתחילת הליך התכנון)"

שימוש במחשבון לניהול נגר

75% מהמשיבים השתמשו במחשבון לניהול נגר או דרשו זאת מיועצים. נתון זה מעיד על קבלת הכלי כחלק מהותי בעבודת התכנון וכן הכרות ברורה עם המדיניות של מנהל התכנון שכן "המחשבון" זה השם השני שלה.

"האם השתמשת במחשבון לניהול נגר בעבודתך בשנה האחרונה? (90)"

למרות הישגים מרשימים – כמו גידול בהיכרות עם המדיניות ושימוש נרחב במחשבון הנגר – עדיין קיימים פערים, הן בהגעה לכל קהלי היעד והן ביישום המדיניות. הפערים האלו ממחישים את הצורך בהמשכיות: כדי להטמיע מדיניות באופן מלא, יש להקשיב לצרכים מהשטח, לנתח משובים ולהגיב באמצעות שיפורים והתאמות בזמן אמת.

סיכום: הטמעה היא תהליך דינמי ומתמשך

תהליך ההטמעה של המדיניות לניהול נגר עירוני הוכיח כי הטמעה אינה פרויקט חד-פעמי אלא תהליך מתמשך ודינמי. התהליך דורש אסטרטגיה מותאמת לקהלי היעד, הכוללת חשיפה חוזרת בדרכים מגוונות, כגון סדנאות, וובינרים וסיורים, כדי להבטיח שהמדיניות תהפוך לחלק אינטגרלי משגרת העבודה של אנשי המקצוע.

הניסיון מלמד כי בכדי ליישם מדיניות ולהעביר הנחיות ברמה ארצית לרמה המקומית, יש צורך בתהליך הטמעה אפקטיבי. החזון המשותף של מנהל התכנון ומשרד החקלאות בשיתוף אגמא, מוכיח כי גישה דינמית ומותאמת יכולה לייצר שינוי משמעותי בתחום ניהול הנגר העירוני ולתרום לתכנון עירוני איכותי יותר.

השותפים ימשיכו לפעול לגישור על הפערים ולהפיכת המדיניות לכלי עבודה שמייצר שינוי אמיתי בשטח.

סייעה בכתיבת המאמר: רחלי קולסקי, מנהלת אגף קרקע, מים ומוסדות ציבור לאומיים במינהל התכנון

הפוסט מה אפשר לעשות כדי שמסמכי מדיניות לא יישארו על המדף? הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

העשרת מי התהום, פיתוח נופי והגדלת המגוון הביולוגי הן רק חלק מהתועלות הנוספות לצד מניעת הצפות וניהול הנגר העירוני.

במפגש הכרנו מגוון פרויקטים מרובי תועלות:

• מאגר איגום והחדרה תת קרקעי במתחם יצחק שדה, תל אביב | שמעון צוק, צוק הידרולוגיה
• פארק השמורה הצפונית באבן יהודה | זיו גורן, ח.ג.מ מהנדסים יועצים ומתכננים (1980)
• אגם אקולוגי במתחם האלף, ראשל"צ | ורדית צורנמל, צורנמל טורנר אדריכלות נוף

מוזמנים ומוזמנות לצפות בהקלטה בלחיצה כאן

הפוסט הופכים את הנגר העירוני ליתרון – בואו לראות איך הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

לקריאה במדריך לחצו כאן 

הפוסט מדריך לשיקום מורכבות מבנית של ערוצי נחלים הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

אזור עינות ציפורי ומקטע נחל ציפורי הסמוך עוברים מהפך משמעותי, כאשר השלב הראשון הוא שיקום בית הגידול הלח והסדרת תשתיות לקליטת קהל. שלב זה של הביצוע הוא המשך לרצף ארוך יותר של מקטעי נחל שעברו תהליכי שיקום והסדרת תשתיות טיילות לפני מספר שנים, שבעתיד יתחברו למקטעים נוספים שיעברו שיקום והסדרה במסגרת הפרויקט. הביצוע במרחב עינות ציפורי כלל יצירה של מספר בתי גידול לחים שונים באופיים על מנת להגדיל את הערכיות האקולוגית של הסביבה כמו גם סלילת שבילי טיילות והסדרת חנייה למבקרים.  

עבודות השיקום והסדרת השבילים באזור עינות ציפורי, שמחבר בין מעלה הנחל ללב הנחל, החלו לפני מספר שנים במקטע נחל שנמצא מערבית לכביש הגישה החדש למושב ציפורי ועד לבוסתני סאפוריה, כחלק מפיצוי סביבתי שיזמה רשות ניקוז ונחלים קישון עבור סלילת הכביש, והשנה נשתלו עצים לאורך מקטע זה (להרחבה: מקרה בוחן – "נחל ציפורי בין המעיינות לכביש 79"). בשנה שעברה העבודות הפיזיות (כולל הרחבת רצועת הנחל, הסרת חסמים, הסדרת שבילי טיול ועוד) המשיכו מערבה, בשטח בוסתני סאפוריה, כאשר בקרוב מתוכננת המשך עבודה לאורך רצועת הנחל בבוסתנים.

בסקרי המצב הקיים שהתקיימו בתחילת פרויקט שיקום נחל ציפורי, השטח בין המעיינות לנחל נמצא כאתר בעל הזדמנות לשיקום אקולוגי והעצמת בתי הגידול הלחים בו, וכאזור מומלץ לפיתוח טיילות. כמו כן, הומלץ להסיט את כביש הגישה הישן למושב ציפורי והגן הלאומי שתרם להתחתרות הנחל וכדי לייצר שטח רציף ללא חסמים הידרולוגיים. הביצוע הפיזי בשטח זה חולק לשני שלבים, כאשר השלב הראשון התמקד בשטח שבין כביש הגישה הישן לכביש החדש למושב ציפורי (ראו מפה). הפרויקט מבוצע ביוזמת רשות ניקוז ונחלים קישון, בשיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים ומושב ציפורי, ובתכנון וביצוע של ליגמ פרויקטים סביבתיים בע"מ. שטחי מתחם עינות ציפורי מוגדרים כמשבצות של חלקות חקלאיות השייכות לחקלאי מושב ציפורי (במסגרת סטטוטורית של הגן הלאומי ציפורי).לכן, בשלב ראשון רשות ניקוז ונחלים קישון הגיעה להסכמות וחתימה על הסכם פיצוי בינה לבין מושב ציפורי, שהתאפשרו בזכות אוזן קשבת של המושב ונכונות לסייע לפרויקט השיקום. באזור זה בוצעו עד כה תשתיות לקליטת קהל הכוללות חניה, חיבור לכביש והצבת שער חשמלי לוויסות התנועה. בנוסף, נסללו שבילי הליכה שמייצרים קישוריות בין עינות ציפורי לשביל הנחל הקיים שנמצא מעט במורד הנחל, והוקמו שני גשרונים להולכי רגל.

אזור הפיתוח של שלב א', לפני תחילת העבודות (מאי 23') (צילום: אבי אריש).

אזור שלב א' במהלך עבודות הפיתוח והשיקום (פבר' 24') (צילום: אבי אריש).

מבחינת שיקום אקולוגי, תוואי השטח תוכנן ושונה על מנת ליצור 'נחלי פזרות' – שמפזרים את שפיעת המים מהמעיינות לרוחב השדה ובכך מגדילים ומעצימים את בתי הגידול הלחים. בית הגידול כולל 'אפרים לחים' או אחו לח – מרחבי שדה מוצפים (בשטח שהוגדר על ידי צוות האקולוגיה של הפרויקט כבעל הערכיות האקולוגית הגבוהה ביותר), וכן ערוצוני נחל קטנים שזורמים מהנביעה עד לנחל, בינות ובצד האפרים הלחים. כמות המים באפרים הלחים מתבססת על אירועי הצפות ועל התנודתיות העונתית של שפיעת עינות ציפורי. מאחר שאין בספיקות הקיימות בשטח זה חשש לנזקי הצפות, התאפשר לצוות התכנון ולצוות האקולוגיה המייעץ של הפרויקט להתמקד ביצירת שטח אקולוגי איכותי הכולל גם שמירה על פלג שהוגדר כבעל ערכיות אקולוגית גבוהה. בנוסף לערוצונים הקטנים, אחד מנחלי הפזרות הורחב משמעותית והועבר לצד תשתית השבילים וקליטת הקהל, על מנת לאפשר מפגש קרוב יותר בין הציבור למים. בהמשך, ייבנו גם שבילי טיול מרחפים מעל אזור האפרים הלחים. על מנת לוודא שכל אחד מצרכני המים השונים – אפרים לחים, ערוצי הפזרות והערוץ המורחב – מקבל כמות מים מתאימה ביחס לשאר הצרכנים בכל רגע נתון, תוכנן מתקן חלוקת מים מבטון. כמות המים הנכנסת למתקן תלויה בשפיעת המעיינות.

גם מקטע נחל ציפורי העובר בסמוך למקטע המבוצע עבר שיקום. במקטע זה, הנחל התחתר לעומק רב עקב התשתיות בסביבתו והעיבוד החקלאי הצמוד אליו, עד ליצירת תעלה עמוקה ותלולה מאוד. על מנת להשיבו למופע נחל בריא, בעל תשתית אקולוגית ומבנה נופי טבעי, קרקעית האפיק הורמה והגדות הורחבו באופן משמעותי ושיפועיהן מותנו. סוגיה מעניינת התעוררה עקב החשיבות הארכאולוגית של השטח שהוא חלק מגן לאומי ציפורי, והפוטנציאל לממצאים רבים של עתיקות. הנחיות רשות העתיקות הגבילו את עבודות העפר, אך פחות מההערכה הראשונית, וכך בסופו של דבר התאפשרה הרחבת הנחל.

ערוץ נחל ציפורי מערבית לעינות ציפורי, לפני הרחבת רצועת הנחל והרמת גובה הקרקעית (צילום: אבי אריש).

ערוץ נחל ציפורי מערבית לעינות ציפורי, אחרי הרחבת רצועת הנחל והרמת גובה הקרקעית (צילום: רויטל ריקלין).

ערוץ נחל ציפורי מערבית לעינות ציפורי, לפני ואחרי הרחבת רצועת הנחל והרמת גובה הקרקעית (מימין ומשמאל, בהתאמה; צילום: אבי אריש, רויטל ריקלין).

בימים אלו נערכים לשלב הראשון של נטיעות עצים ושתילת צמחית גדות בשטח שהביצוע בו הסתיים, כמו גם זריעה באזור האפרים הלחים. בהמשך השנה, צפוי המשך הביצוע של השלב השני בפרויקט זה שבמסגרתו יימשך הפיתוח של מבואת המבקרים. כמו כן, תיעשה הסדרה תנועתית עבור תושבי שכונת קבלאווי הסמוכה ועבור המבקרים באזור וכביש הגישה הישן צפוי להיות מפורק ותיסלל דרך חלופית שתעקוף את שטח המעיינות. כחלק מפעולות השיקום האקולוגי בשלב השני, אזור האפרים הלחים וערוצי הפזרות יורחבו מזרחה, וכן יורחב שטח בית הגידול הלח בסביבת המעיינות. חלק משטח המעיינות יוגדר כאזור "אל-געת", ובחלק אחר יוסדרו שבילי טיילות.

לסיכום, שנה זו הביאה עימה, ועוד תביא, בשורה משמעותית לסביבת עינות ציפורי – גם בהיבט האקולוגי של שיקום והגדלת בתי גידול לחים והבראת רצועת הנחל, וגם בהיבט הטיילותי והתיירותי, שמאפשר תנועת מבקרים לאורך הנחל ומספק מקומות נעימים לשהייה ולטיול לצד מים זורמים.

לקריאה נוספת: מקרה בוחן – "נחל ציפורי בין המעיינות לכביש 79"

לבלוג ציפורי 

תודה מיוחדת ליוחאי קורן ממשרד "ליג"מ פרויקטים בע"מ" על הסיוע הרב בקבלת מידע וחומרים.

הפוסט שיקום והתחדשות בעינות ציפורי הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

מטרת ביצוע הסקרים הייתה לימוד מצב קיים פיסי היסטורי ועכשווי, תיאור תהליכים גיאומורפולוגיים ופלוביאלים באפיקים וסביבתם, חקר משאב המים בקרקע ובמסלע, איתור בתי גידול לחים, כימות ומיפוי פעולת מרעה ועדרים, ניתוח משאב הקרקע ומצב שימורה, כימות וזיהוי מפגעים פיסיים למערכות הנחליות שבאגן.

האתגר שהוצב היה למפות ולכמת את המשתנים השונים במרחב האגן, לאתר מגמות שינוי / הדרדרות, לעמוד על פוטנציאל משאב המים, לאגור תובנות אשר יניבו המלצות לשיקום ומתן פתרונות והמלצות על דרכי פעולה בשיטות מבוססות טבע (Nature Based Solutions), שיביאו את משאבי המים ואת המערכות הנחליות שבאגן למצב מתפקד הידרולוגית וגאומורפולוגית, וכן גם מבחינת התפתחות הצמחיה הנחלית ומגוון המינים הביולוגיים.

צוות הפרויקט בחברת מורן פיתוח וייעוץ, אשר לקח חלק בהכנת הסקרים, מונה אקו-הידרולוג, אקולוג, הידרו-גיאולוג, מהנדס ניקוז, מתכנן פיסי וסטטוטורי, מומחה ממ"ג ובסיסי מידע.

מהי אקו-הידרולוגיה?
האקוהדרולוגיה קושרת יחדיו את סך הדפוסים המרחביים והעיתיים של תנועת המים באגן היקוות בארבעה היבטים: אקלים, גיאומורפולוגיה וסלע, כיסוי צומח/דינמיקה ביוטית, השפעות אנתרופוגניות.הסקרים האקוהדרולוגים סך הכל בוצעו 10 סקרים אקוהדרולוגים, כשכל אחד מהם מכסה מקטע במכלול הבנת המערכת האקוהדרולוגית כולה של האגן על פני השטח ומתחת לפני הקרקע. על מנת לכסות מהימנה שטח כה גדול (280 קמ"ר) היה צורך להכיר מרחבית את כל השטח ממעוף הציפור, באמצעות תצלומי אוויר ונתונים מרחביים אשר היוו תשתית מידע גאוגרפי, ואף לכסותו בסיורים ללימוד איכותי של השטח והתהליכים המתרחשים בו. סה"כ הושקעו מאות ימי סיורים ברחבי האגן, אשר הותמרו לידע ותיעוד מצב קיים של האגן. כתשתית לסקרים נאספו חומרים מעבודות קודמות, סקרים כלליים, דו"חות, מפות עתיקות, ראיונות אישייים עם אנשי מפתח, פענוח תצלומי אוויר משנים שונות ועוד. הסקרים אשר בוצעו כללו איתור, מיפוי, כימות איכותי, גיבוש גישת עבודה וניתוחים המקיפים את מקורות המים ההיסטוריים באגן – המעיינות, הבריכות, במיוחד אלו אשר נכחדו או הוזנחו ברבות השנים עקב פיתוח מסיבי באגן, תוואי הנחל ונפתוליו הקדומים אשר שונו ויושרו במהלך השנים במסגרת תוכניות ניקוז שיטפונות ופיתוח, תשתית גיאולוגית והדרוגיאולוגית – לרבות אזורי מיפוי חוזר של המעיינות הראשיים, פרישת סוגי קרקעות מפורטת ותועלות משאב המים שבהם, תהליכי סחיפה והסעת סחף באגן, פרישת בתי גידול לחים במצב קיים (בריכות חורף, מעיינות, אחו לח), פעילות מרעה ועדרים ומיקום מכלאות ומרבצים, שימור קרקע – לרבות מיפוי טרסות חקלאיות פעילות ונטושות, סחיפת קרקע בחלקות חקלאיות, מפגעים סביבתיים כגון מוקדי השלכת פסולת פיראטיים ומפגעים החוסמים את תפקודם ההדרולוגי של הערוצים. לבסוף, כל הסקרים והמידע התנקזו במהלך של אינטרציה אל תוך חלוקה של האגן ליחידות אקוהדרולוגיות, אשר במהותן מהוות יחידות בעלות מאפיינים פיסיים ופוטנציאל מוגדר לשימור ושיקום משאב המים.

מה עושים עם כל הידע זה?
הסקרים האקוהדרולוגים מתחקים אחר תהליכים טבעיים המתרחשים בסקאלות זמן שונות (זמן גיאולוגי, זמן גיאומורפולוגי וזמן רצנטי) ובמימדי מרחב שונים (עומק, רוחב ואורך) ומהווים את בסיס הפתרונות מבוססי הטבע, שיהוו את שדרת השיקום האגני המקיים.
נתוני הסקרים משמשים גוף ידע עדכני, מבוסס שטח, רב תחומי נגיש וסדור, בעל ערך בפני עצמו, כבסיס לקבלת החלטות ותעדוף פעולות, כמו גם בסיס לזיהוי המשך חקר והעמקה נדרשים. בסיס המידע שנוצר באמצעות הסקרים האקוהדרולוגיים מהווה את המסד לכל מעשה תכנוני ששם לו כמטרה להגדיל את שירותי המערכת האקולוגית.
ממצאי הסקרים האקוהדרולוגים ותוצריהם ממלאים את בסיס הידע לתכנון אגני אינטגרטיבי, ובכך מהווים בסיס לתכנון, יוזם ומגיב, בהיבטים של פיתוח, ניהול נגר והגנה סטטוטורית.

ומה הלאה?
הטמעת דרכי פעולה אשר נועדו לאפשר הבנה של תהליכים טבעיים ובני קיימא המתרחשים על פני שטח האגן מתחתיו ומעליו. דרכי הפעולה תתבססנה על רשת של פרויקטים ממוקדים, שתפקידם להדגים תהליכי תכנון וביצוע ברי קיימא, לצד תועלות חברתיות וכלכליות עבור תושבי האגן.

כיווני פעולה מוצעים:
– מוצע לקדם פרויקטים ממוקדים ופיילוטים אשר ייושמו למקומות נוספים, לאור עמידה במדדי הצלחה בתחומים הבאים:
היערכות לשינוי אקלימי באמצעות הגדלת שטח המערכות הטבעיות, ניהול מושכל של משאב המים ופעולות להגברת התועלות של המערכת האקולוגית, כגון: העשרת מי תהום והגדלת המילוי החוזר, שיפור משק המים של בתי הגידול השונים באגן: חורש, בתות, יערות, קרקעות כבדות, סקר משארי שדה להגדלת מגוון המינים, הטיית נגר וויסות אל אזורי החידור במורד אזורים בנויים, מיפוי רדיוסי/אזורי  מגן למעיינות אגן ציפורי, פיתוח אמצעי השהיית נגר להגברת החידור במעלה האגן, ניטור ממוקד של המעיינות הראשיים (איכות וספיקות), הקמת תחנות הדרומטריות במעלה לכיול מדדים הידרולוגים.v    ניהול נגר עם ריבוי תועלות כגון: הגברת מילוי חוזר של המעיינות, הגברת החידור בשטחי יערות, שיפור איכות המרעית, שימור הקרקע, הגדלת חזית הרטבה בשטחים החקלאיים.
– שימור ומיתון סחף קרקע ושימור מים: החזרת האיזון אשר הופר ע"י פיתוח באגן.
– הסדרה ושיפור תנאי מרעה: ניהול נכון של משאבי טבע בעזרת הגדלת/השלמת משאבים בצורה מלאכותית, הגדלת התועלות במערכת הטבעית, קידום פיילוטים בשיתוף עם רשויות, ניהול משאבי טבע, כולל הקמת מכלאות בנות- קיימא (השומרות על הסביבה), פיזור נקודות מים במרחב האגן, השבחת מרעית ווטרינריה.
– הגדלת זמינות מים לחקלאות: העמקת חזית ההרטבה בשטחים החקלאיים בקבוצות הקרקע השונות על ידי ניהול מושכל של הנגר, שאיבה מאופק החלוקים בנחל על בסיס סקר היד' ומבחני שאיבה, יצירת רשת בארות עם משאבות מבוססות אנרגיה סולארית שיאפשרו תוספת מים, בשילוב עם חיבורי צרכן חדשים.
– פיתוח בתי גידול במרחבי האגן: פיתוח בגל"חים כאבני קפיצה לחיזוק המסדרון האקולוגי מהכנרת לים התיכון, חיזוק ופיתוח ציר בקעות: בית נטופה מזרחי – בקעת טורען – בית נטופה מערבי, חיזוק ופיתוח ציר הררי: כפר כנא – נוף הגליל, פיתוח אתרי צפרות בתל חנתון, שמורת נטופה, פיתוח בתי גידול לחים ויובשניים ברחבי האגן, שימור בתות החווארים במעלה.
– פעולות טיפול במפגעים כגון: פתרונות נקודתיים לעודפי עפר מבנייה שסותמים את הנחל, שימוש בבולדרים כמחסומים לטרקטורונים, מילוי גב טרסות בעפר חומר דק, פיילוט כלכלה מעגלית על פסולת פלסטיק.
– שינוי תודעה אגנית בקרב תושבי האגן: רתימת תושבי האגן להתקרב לטבע, למקורות החיים שלהם, קידום פרויקטים של "טבע עירוני" בשטחי יישובים,קידום "מורשת המעיינות", וחיבור אל מגוון הנופים ותשתיות טבעיות בישובים.
– השלמת פערי מידע במעלות תתי האגנים: איסוף נתונים הדרולוגיים – בהסתברות של כל שנה, המאפיינים את הקיימות האקוהדרולוגית האגנית, והצבת 2-4 תחנות הדרולוגיות המנטרות זרימות ומטאורולוגיה בזמן אמת.

הפוסט סקרים אקוהידרולוגים במרחב אגן הציפורי הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

אגן נחל ציפורי התברך בשפע של אוצרות חבויים, טבעיים, מעשה ידי אדם, אנושיים וקהילתיים. עושר זה הוא המצע לפיתוח תשתיות לאורך הנחל לרווחת הציבור, שמגיע בהמוניו ונהנה ממגוון רחב של אפשרויות בילוי ופנאי בנחל ציפורי. התוכנית להעצמת התיירות שואפת להרחיב את מעגלי הנהנים מאוצרות אלו ולפתח אקו-סיסטם תיירותי כלכלי, המעצים את הקהילות המקומיות.

על פנאי, תיירות, וכלכלת החוויות

"פנאי" נתפס כזמן שאינו מוקדש לעבודה ולצרכים קיומיים. את שעות הפנאי ניתן לבלות בבית (קריאה, אמנות, גינון), במרחב הקרוב (ספורט, צעידה, מפגש חברתי או תרבותי), או במרחב רחוק יותר כפעילות תיירותית. למונח "תיירות" הגדרות רבות אשר חלקן מתייחסות למרחק ולזמן בו אדם נוסע מחוץ לסביבת חייו הרגילה, ו/או לגורם המניע את האדם (המוטיבציה לנסיעה) לפעילות התיירותית. טיילוּת הינה תנועת מבקרים ותושבים בשטחים הפתוחים, שלשם קיומה נדרשת תשתית שבילי טיול ואופניים, טיפוח נקודות חן, שהייה ועצירה, מבואות כניסה לשבילים המאפשרים חניית רכבים ותשתית שירותים מסוימת. התיירות הינה למעשה מערכת הקשרים בין תשתיות לטיָילוּת ונופש, ולמגוון שירותים כגון לינה והסעדה, אטרקציות וחוויות.

תיירות מונעת בעיקר מחיפוש אחר חוויה, ריגוש, או חשיפה למשהו חדש. יש הקוראים לעידן הצרכנות הנוכחי Exponomy (experience economy), או "כלכלת החוויות" העוסקת בהוספת ערך למוצר או לשירות באמצעות חוויה מיוחדת לצרכן. כלכלת החוויות היא המניע המרכזי לפיתוח מרחב תיירותי.

לפיכך, בהקשר של תכנון התיירות באגן נחל ציפורי, אנו רואים במרחב הנחל כמרחב פנאי ותיירות חווייתי וכלכלי. משמע, מטרתו לספק חוויית פנאי מיטבית כמענה לצרכי התושבים המקומיים בקרבה מיידית לביתם, כמו גם מרחב נופש בחיק הטבע לתושבי האזור והמדינה, ובמידה מסוימת אף לתיירות נכנסת המגיעה לישראל ומסיירת במרחב שבין חיפה לנצרת. לצד מטרות אלו לפיתוח התיירות, בתוכנית הלאומית לשיקום אגן נחל ציפורי ישנן מטרות כלכליות מובהקות כמו הרחבה ופיתוח עסקים קטנים, יצירת שיתופי פעולה בין עסקים (אקו-סיסטם תיירותי), מעגלי תעסוקה ותרומה כלכלית לתושבים המקומיים, מטרות סביבתיות כמו הגברת המודעות הסביבתית ומטרות חברתיות הכוללות שימור מורשת מקומית ויצירת מעורבות חברתית. כל אלו מטרות של פיתוח תיירות בת קיימא.

לפיתוח תיירות באופן בלתי מבוקר ישנן גם השפעות שליליות, כגון פסולת ופגיעה במגוון הביולוגי ובאיכות המים, ונדליזם וגניבת תוצרת חקלאית, התקהלות ועומס, לצד התמודדות עם עונתיות, אתגרי ניהול ותפעול והפרעה לאורח החיים של התושבים המקומיים. במסגרת התוכנית אנו פועלים לצמצום השפעות שליליות והעצמת התרומה החברתית כלכלית של התיירות.

האוצרות החבויים של אגן נחל ציפורי – היצע וביקוש

אגן נחל ציפורי מחבר בין מספר מוקדי תיירות משמעותיים ומוכרים כגון נצרת וחיפה, בליבו גן לאומי ציפורי, טחנת הנזירים הנישאת כטירה מעל הנחל ומעיינות חיים, כמו גם יוזמות תיירותיות ביישובים, הנשענות על האופי הייחודי המשלב חקלאות, סביבה ומורשת.

הנחל מהווה "מסדרון אנושי", המחבר אנשים לאנשים, מייצר מפגשים בין תרבויות ומהווה מוקד תיירות, פנאי ונופש בחיק הטבע. באגן הנחל השתמרו נופי חקלאות קדומה, בתי גידול ייחודיים ואתרי מורשת. כל אלו מהווים את כוח המשיכה הייחודי של אגן נחל ציפורי כתמה תיירותית.

ביישובי המגזר הערבי באגן הנחל מתפתחות יוזמות מרתקות של תיירות אתנית ואותנטית, המשמרת ומעצימה את התרבות המקומית העשירה ותורמת לשימור מלאכות מסורתיות.

בתחום אגן הנחל מספר שבילי תיירות חשובים הפונים לקהל תיירות הפנים והתיירות הנכנסת: שביל ישראל, שביל הבשורה, שביל הסנהדרין ושביל התרבויות (המתוכנן).

רשות ניקוז ונחלים קישון עוסקת בשנים האחרונות הלכה למעשה בשיקום אקולוגי של נחל ציפורי ובמניעת זיהומים, בהקמת טיילות ונקודות חן ועניין לאורך הנחל ובחיבור ושיתוף האוכלוסיות המגוונות לאורכו. תשתיות אלו הביאו עם הקמתן לגידול משמעותי בביקוש לטיילות, ספורט עממי (הליכה ואופניים) ונופש בחיק הטבע בשבילי הנחל ובפינות החמד הקסומות לאורכו. כתוצאה מכך, אנו עדים גם להתעוררות מסוימת ביזמות תיירות כלכלית ומניבה, הבאה לידי ביטוי בהקמת אתרי אכסון, הסעדה, סיורים מודרכים, אירועים עממיים ועוד.

התשתית המוכרת והמשמעותית ביותר הינה טיילת באורך של 20 ק"מ לצידו של הנחל, שהפכה את נחל ציפורי וסביבתו לאחד מאתרי הטבע הפופולריים בצפון. לאורך הטיילת ניתן לראות משפחות מטיילות, תושבי המרחב היוצאים להליכה, ריצה או רכיבה על אופניים. תשתיות אלו מושכות כבר היום כ- 700,000 מבקרים בשנה.

בסקר שנערך במסגרת התכנון האגני, נמצא כי כיום יש באגן הנחל מעל 200 עסקי תיירות פעילים. קיימת שונות רבה בהיצע עסקי התיירות בין מעלה, לב ומורד הנחל. למעשה, מרבית עסקי התיירות נמצאים ביישובים בלב הנחל, חלקם בקהילות תיירות מבוססות כגון מושב ציפורי ומושב בית לחם הגלילית, וחלקם בשלבי פיתוח ביישובים הבדואים כגון זרזיר וכעביה- טבאש-חג'אג'רה המציגים יוזמות חדשות של אירוח בדואי ביתי, סדנאות ליקוט ואריגה, סיורי מספרי סיפורים ועוד. היקף המועסקים בכלל עסקי התיירות מוערך בכ- 430 מועסקים והפדיון השנתי עומד על כ- 62 מיליון ₪ בשנה.

כ 20% מעסקי התיירות ניתנים להגדרה כתיירות חקלאית הנסמכת ומציגה את החקלאות הענפה והמגוונת במרחב. מנגד, תחום האכסון התיירותי, אשר מהווה את המנוף הכלכלי המשמעותי ביותר בתיירות, נמצא בחוסר במרחב.

תמונת העתיד – מרחב תיירותי מוביל ברמה הלאומית

הזכייה בתחרות יד הנדיב היוקרתית, ממצבת למעשה את פרויקט שיקום נחל ציפורי כפרויקט לאומי, ומאפשרת גלגל תנופה ראשוני להנעת תהליכים משני מציאות באגן הנחל, בתחומים רבים, כמו גם בתחום התיירות.

תחום התיירות בתוכנית יקדם מהלך לתכנון, הקמה, פיתוח והעצמה של התיירות באגן נחל ציפורי, המספרת למבקרים ולתיירים את סיפור הנחל, המים, האנשים והמסורות, באמצעות תשתית כלכלית מקומית מקיימת של יוזמות תיירותיות הכוללות אכסון תיירותי, תיירות חקלאית, תיירות קיום משותף, מינוף התיירות בחברה הערבית, תיירות המורשת ותיירות אקולוגית ובת קיימא.

תכנית הפעולה מבוססת על יצירת "קהילה של קהילות תיירות", המאגדת תיירנים ויזמים לפעילות תיירותית שוקקת, כלכלית ומגוונת, הפונה לפלחי שוק שונים בקרב תיירות הפנים והתיירות הנכנסת, תוך יצירת מוצרי תיירות ייחודיים המתבססים על אופיין וגיוונן של קהילות הנחל, אשר ימשכו פלחי שוק חדשים, יאריכו את משך הביקור ובכך יתרמו תרומה כלכלית משמעותית לתושבי אגן הנחל ולמרחב כולו.

קידום התיירות תורם לתהליך בו הקהילה הופכת לגורם משתתף, לוקח אחריות, בעל תחושת שייכות, פעיל, אכפתי ומעורב, ומוסיף נדבך חשוב לפרויקט אגן נחל ציפורי כמודל השראה לניהול אגני נחל אחרים.

הפוסט האוצרות החבויים של אגן נחל ציפורי – כבסיס לתכנון ופיתוח מרחב תיירותי מוביל הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

הגישה האגנית המשלבת שואפת לייצר זיקה בין תושבים לבין אגן ההיקוות שהם חיים בו. חלק מתחושת החיבור הזאת נוצרת בעזרת תכנון נופי בעל שפה עיצובית אחידה למרחב האגן. יצירת שפה עיצובית למרחב גדול זה אתגר שמתמודדים איתו בשדה אדריכלות הנוף ברחבי העולם, באוסטרליה ובאנגליה למשל נכתבו מדריכים שלמים כיצד מייצרים שפה עיצובית מותאמת למרחב גדול. בפרוייקט שיקום נחל ציפורי, עלה הצורך לייצר שפה אגנית, כך שהתושבים והמבקרים באגן יוכלו להרגיש חיבור לחווית המקום ולדעת שהם מבקרים באגן הציפורי. מכיוון שאגן היקוות אינו מרחב גאוגרפי שנתפס בקלות באופן ויזואלי, לרבים קשה להבחין באיזה אגן היקוות הם נמצאים. יצירה של "תחושת מקום" (sense of place) ייחודית של אזור גאוגרפי נרחב, ובפרט של אגן היקוות, זו משימה מורכבת. כדי לפצח את המשימה הזאת, החל בשנה האחרונה תהליך מעניין וייחודי באפיון השפה העיצובית האגנית של נחל ציפורי.

אירחנו לראיון את ד"ר דניאל מטקלף, מעצב תעשייתי, אשר מוביל את פרויקט השפה באגנית במשרד לאדריכלות הנוף "נחלת הכלל":

דניאל שלום רב, ספר בקצרה על התפקיד שלך בפרוייקט שיקום נחל ציפורי

תפקידנו בפרוייקט השפה האגנית כחלק משיקום נחל ציפורי נוגע לתהליכי עיצוב אסטרטגי, עיצוב מכוון חוויה ולשפה העיצובית של המרחב. אנחנו מתעסקים בשאלות: איך עיצוב יכול לייצר חוויה קוהרנטית במרחב, לחזק את המזוהות (זהות מובחנת) המרחבית ולתקשר את המסרים של הפרויקט? כיצד אלמנטים נופיים יכולים לחזק את הקשר של אנשים לטבע, לקהילה המקומית ולעצמם?

השאלות הללו מפתחות את החשיבה על עיצוב, למושג מאד רחב. מדובר על אלמנטים כמו שילוט, שבילים, ספסלים וצמחייה, אבל גם על דברים שלא ברור בהכרח שיד אדם נגעה בהם, כמו הפניית מבט המבקר, השפעה על קצב ההליכה או פתיחה וסגירה של הנוף.

שאלת השאלות- מהי בעצם שפה עיצובית אגנית? במה זה שונה ממה שנעשה עד עכשיו?

אגן ההיקוות הוא אזור ההתייחסות שלנו. אנחנו מנסים בעצם לפצח את המושג החמקמק שנקרא תודעה אגנית, וההבנה כיצד להנכיח אותו. אנשים לא מרגישים חלק מאגן. אגן לא מוגדר ע"י גבול גאוגרפי שאפשר לראות אותו. אנחנו מנסים לייצר שפה עיצובית שתייצר חיבור ותחזק את הזיקה של תושבי המקום לאגן וכן תדגיש את הזהות שלו עבור מבקרים.

לא יצא לי עד עכשיו לעבוד על פרוייקט  שאין לו אתר מוגדר ותחום. מכיוון שהמרחב מאד גדול ומגוון מבחינת המאפיינים שלו, האתגר הוא אדיר. המטרה בשפה העיצובית היא לא לבחור דווקא פרטי פיתוח גנריים, אלא לחפש עיצוב שמדבר את המקום. לאפיין אלמנטים שמתקשרים עם הטבע והמסורת המקומית, ויש להם יכולת להעביר מסר. דוגמא שניתן  להזדהות איתה היא למשל שולחנות קק"ל. כשרואים שולחן קק"ל בפארק, לא משנה איפה אתה ברחבי הארץ, אתה יודע שאתה בחורשת קק"ל. דוגמה נוספת היא שלטי הבזלת ברמת הגולן. אלו הן דוגמאות ליצירת שפה עיצובית במרחב גדול ומשתנה.

בשנים הקרובות ייצאו לדרך פרויקטי פיתוח רבים ברחבי אגן הציפורי, ואנחנו רוצים לייצר קוהרנטיות עיצובית. אנחנו מעוניינים שכל פרוייקט יידע להעביר את אותם מסרים וחזון, וכולם יתייחסו לאגן, אבל עם התאמות מקומיות לצרכים ורוח המקום. התוצר שנייצר בתהליך העבודה הנוכחי יהווה כלי עבודה עבור מתכננים נוספים בהמשך הדרך.

שלט בזלת ברמת הגולן- אלמנט אייקוני של המרחב (צילום: דני מרון, מתוך "מעריב")


שולחן קק"ל- אלמנט אייקוני של יערות קק"ל (צילום: דניאל מטקלף)

שלט בזלת ברמת הגולן ושולחן קק"ל כאלמנטים אייקוניים במרחב המזוהים עם המקום (צילום: דני מרון, דניאל מטקלף)

מה היה תהליך העבודה שלכם? האם יצרתם מתודולוגיה?

התהליך הראשוני היה פנימי; ניסינו להבין האם כבר קיימת שפה עיצובית למרחב. להגדיר מה הייחודיות של המקום. הרכבנו ועדת היגוי עם כל הגופים שפועלים במרחב: המועצות המקומיות, קק"ל, רט"ג, רשות העתיקות ועוד. הגדרנו יחד חזון לפרוייקט, ואלו מסרים אנחנו רוצים להעביר במרחב. עשינו תהליך משותף של אפיון המרחב, ובהמשך חילקנו את המרחב לארבע טיפולוגיות עיצוביות:

1. שביל מלווה נחל

2. שביל יישוב-נחל

3. מבואה

4. מוקדי עניין (למשל: טחנת הנזירים ועינות ציפורי)

בחלק הבא עברנו תהליך עומק עם הקהילה, בשיתוף עם משרד מודוס (משרד תכנון וייעוץ, מתמחים בתהליכי שיתוף ציבור) ורשות ניקוז קישון, שהובילו את ארגון הסדנאות. קיימנו מפגשים עם קבוצות מיקוד במטרה לאתר צרכים ורצונות של התושבים יחד עם ועדת ההיגוי, בחרנו לעבוד תחילה על הטיפולגיה הראשונה שנבחרה על ידי ועדת ההיגוי – שביל מלווה נחל.

לאחרונה ערכתם סדנת עיצוב משתף בנושא השפה העיצובית האגנית לתושבי האגן, תוכל לספר לי על כך?

הסדנה התקיימה ביוני האחרון במושב ציפורי. הוצאנו קול קורא למעצבים, אדריכלים ואמנים מכל היישובים במרחב להשתתף בסדנה, תוך שימת דגש על ייצוג לקהילות השונות במרחב. זאת לא היתה סדנת שיתוף ציבור סטנדרטי, בה כל משתתף מדבר על המקום שלו. מטרת הסדנה הוגדרה כהזדמנות לדמיין מחדש את חווית הביקור בנחל, כחוויה קוהרנטית, רציפה וייחודית לציפורי. ביקשנו מהמשתתפים לאמץ חשיבה יצירתית, ולתת מקום לנקודות מבט שונות של המרחב. בתוך כך, המשתתפים התבקשו לעצב מספר אלמנטים אייקוניים שידגישו את רוח המקום וסיפור המרחב.  הסדנה התרכזה בפיתוח הטיפולוגיה "שביל מלווה נחל", תוך שיח על שבילים קיימים, וגם על אזורים שטרם פותחו. הסדנה התנהלה בצורה יצירתית בעזרת משחק שפותח במיוחד עבור הסדנה. במהלך הסדנה המשתתפים בחרו את עקרונות העיצוב שיובילו את התהליך ונחשפו אל נקודות מבט שונות על המרחב דרך שמונה פרסונות – חלקם בני אדם, וחלקם בע"ח. בסוף תהליך מסקרן ומעמיק, משתתפי הסדנה העלו והמחישו על ידי שרטוטים מגוון רעיונות לאלמנטים עיצוביים בשביל הנחל, שישמשו אותנו בהמשך הדרך.

הבנתי שאתם מפתחים כלי דיגיטלי – האם תוכל לספר לנו קצת על הנושא?

אנחנו עובדים בימים אלו על אחד התוצרים המרכזיים שלנו- כלי עבודה מקוון עבור מתכננים במרחב אגן נחל הציפורי. מדובר על אתר אינטרנט שיכיל מספר מרכיבים מרכזיים המבוססים על תהליך העבודה הנרחב שעשינו בשנה האחרונה: עקרונות תכנון ועיצוב, קטלוג פרטים ייחודיים למרחב ציפורי המבוסס על מאפייניו הייחודיים, וטיפולוגיות מרחביות. האתר ישמש ככלי עבודה המאפשר לתכנן את האתרים השונים במרחב הנחל על בסיס השפה העיצובית האגנית שאנחנו מגבשים. האתר שאנחנו בונים שואב השראה מאתר אינטרנט מניו-זילנד שמאגד בתוכו את כל המידע הרלוונטי לעיצוב ותכנון בשטחי העיר, לרבות הנחיות, חורים, הנחיות עיצוב ועוד.

לסיום: מה החזון שלכם לאגן הציפורי בנושא של השפה העיצובית? 

מה שהכי ישמח הצוות שלנו אם בסופו של התהליך נצליח להניח תשתית תכנונית עיצובית שתשמש באופן רוחבי את המתכננים באגן ובאמצעותה ניצור זהות עיצובית, החל מחווית המבקר בודד ועד לחיזוק התודעה האגנית הכוללת של אגן הציפורי כלפי התושבים והמבקרים. כך שהפרויקט יוכל להוות השראה ודוגמא למתכננים שונים בארץ ובעולם.

הפוסט אדריכלות נוף באגן הציפורי- איך מייצרים שפה עיצובית אגנית? הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

אחד האתגרים המרכזיים בפרוייקט לשיקום נחל ציפורי הוא שיפור כמות ואיכות משאב המים. תכנית המים לאספקת מים לטבע ולחקלאות בנחל ציפורי החלה את דרכה כבר בשנת 2018 עם החלטת הממשלה 3866 בנושא "תוכנית אסטרטגית להתמודדות עם תקופת בצורת משק המים בשנים 2018-2023" שבמסגרתה הוחלט על שיקום 7 נחלים בצפון ישראל. אחד מהנחלים הללו הוא נחל ציפורי, שבמסגרת החלטת הממשלה הוחלט להקצות לשיקומו כ-17 מיליון ש"ח. בעקבות כך רשות המים קידמה את תכנית המים לציפורי בהתאם להחלטת הממשלה וכחלק מתכנית אב לשחרור מים לנחלים של רשות המים, ותיקצבה את התכנית בעוד עשרות מיליוני שקלים. הפרוייקט לשיקום נחל ציפורי שהחל בשנת 2021 בעקבות הזכייה בתחרות "שיקום מרחב נחל" של יד הנדיב ובהובלת רשות ניקוז ונחלים קישון, נתן תמיכה והאצה לתהליך התכנון וההוצאה לפועל של תכנית המים, שבימים אלה עומדת בפני ביצוע של חלקה הראשון. תכנית המים תוכננה ע"י חברת פלגי מים עבור מאגרי אשר ורשות המים.  במאמר הזה ראיינו את מהנדס המים שמעון טל, בעברו מהנדס ראשי בחברת מקורות ונציב המים, וכיום מרכז את תחום המים והזיהום במסגרת פרוייקט שיקום נחל ציפורי, כדי להבין את המתווה הכללי של תכנית המים ואת האתגרים בשטח.

שמעון שלום רב, תוכל לספר לי על הרקע של תכנית המים בציפורי? מה היו הצרכים שהובילו אליה?  

נחל ציפורי נפרש לאורך של כ-32 ק"מ מהרי נצרת ועד לקישון. במעלה הינו נחל אכזב, והחל מעינות ציפורי הינו נחל איתן וזורם, כאשר לאורכו מספר מקורות מים טבעיים הזורמים כל השנה. יחד עם זאת כמות ואיכות המים לאורך הנחל במצב ירוד. בתוואי הנחל נמצאים צרכנים רבים של משאב המים, בעיקר חקלאים, ששואבים את מי הנחל לטובת השקייה חקלאית. ישנן עשרות נקודות שאיבה קטנות ופיראטיות לאורך הנחל. בנוסף ישנה הטייה של הנחל במורד לטובת מאגרי השקייה חקלאית. בעבר נחל ציפורי היה נחל איתן עד לחיבורו לקישון.  בניית סכר המאליק מערבית לראס עלי יצרה הטייה של מרבית זרימת הבסיס בנחל אל עבר תעלת המאליכ ומשם למאגרים המשמשים את היישובים רמת יוחנן, כפר מכבי ואושה להשקייה. מסכר המאליק ועד המפגש עם הקישון נחל ציפורי מובל בתעלה באזורים חקלאיים, ומקבל בעיקר זרימות שטפוניות. חלק מהתפיסה התכנונית של תכנית המים היא עבודה משותפת עם החקלאים- מצד אחד להפסיק את השאיבות מהנחל ומצד שני לספק להם מקורות מים טבעיים חלופיים. חלק גדול מהעבודה על תכנית המים היא לייצר משא ומתן והסכמות עם החקלאים המושפעים מהתכנית.

מה כוללת התכנית?

התכנית מציעה את הסרת נקודת תפיסת המים, הפסקת השאיבות של החקלאים, הוספת איגום במורד הנחל בנפח של כ-800 אלמ"ק ושאיבת מים מהאיגום אל החקלאים במעלה. התכנית כוללת הסדרת סכר המאליק, כך שהמים ייזרמו אל אפיק נחל ציפורי כמעט עד לחיבור עם הקישון. תעלת המאליק תקבל רק זרימות שטפוניות. פעולה זו תשחרר עוד כ-6 ק"מ של ערוץ נחל זורם. במורד הנחל סמוך לחיבור הנחל לקישון, מתוכננת הקמה של מאגרים חדשים ושדרוג מאגרים קיימים לאיגום מים עיליים מהנחל. בנוסף מתוכננת בנייה של תחנת שאיבה מהמאגרים והנחת קוי הובלה מהמאגרים עד לעין יבקע, שייאפשר אספקת מים עיליים לחקלאים לאורך הקו. כך הרווחנו שניים- גם מים שזורמים בנחל לכל אורכו, וגם חקלאים שמקבלים מים עיליים להשקייה.

אופי החקלאות באזור הזה זקוק למים טבעיים ולא קולחין,לכן הוחלט להחזיר את מי הנחל בחזרה ולא להציע חלופה של שימוש בקולחין. הפתרון המוצע אמנם צורך אנרגיה גבוהה של שאיבת המים והובלתם למעלה הנחל, אבל תיחסך מצד שני האנרגיה על השאיבה עם הטרקטורים לאורך ערוץ הנחל. תכנית המים מתוכננת לחבר גם משקים שכיום בחקלאות בעל אל תשתית השקייה, כך שיוכלו לעבור לחקלאות שלחין. בנוסף שתי תכניות מים נוספות ביוזמת הפרויקט לשיקום נחל ציפורי ייצאו לפועל בנפרד באזור כעבייה ובבוסתני ספורייה. בכעבייה הגענו להבנות עם החקלאים לאספקת מי מקורות כך שיוכלו להפסיק את  השאיבות מהנחל, וזאת באמצעות הנחת צינור מים באורך 2 ק"מ לאספקת החקלאים. בבוסתני ספורייה תכנית המים בשלבים ראשוניים, ופרטים על התכנית המתגבשת יפורסמו ככל והתכנית תתקדם.

מתי התכנית תיושם? מה לוח הזמנים שלה?

פרוייקט המים במורד הנחל נמצא בתכנון מפורט מתקדם. בקיץ 2023 מתוכנננות עבודות ראשונות להנחת קו המים מהמורד לעין יבקע. אגודת מאגרי אשר תבצע את העבודות בסיוע רשות ניקוז ונחלים קישון  במימון חלקי של רשות המים. התכנית היא לספק מי מקורות בקו הנחל שייסלל, עד להשלמת הקמת המאגרים ותחנות השאיבה שיאפשרו להחזיר את מי הנחל לחקלאים שלאורכו.קו המים שישמש את חקלאי כעבייה נמצא בהליכי תכנון מפורט. בקו זה יסופקו מי מקורות במקום מי הנחל. ספק המים בקו זה תהיה אגודה מקומית שתיקח על עצמה את האספקה לחקלאים . מימון הפרויקט יהיה כפי הנראה על ידי פרויקט שיקום הנחל.

כיצד פרוייקט שיקום נחל ציפורי תרם לקידום תכנית המים?

פרוייקט נחל ציפורי האיץ וקידם את תכנית המים בכך שמינה רכז לנושא המים מטעם הפרוייקט ויועצי חקלאות (שי גלעד ופרופ' אבי פרובלוצקי), שקידמו באופן משמעותי את השיח והמשא ומתן מול החקלאים. העבודה מול החקלאים היא קריטית להצלחת תכנית המים. בנוסף פרוייקט נחל ציפורי יזם הנחת קו מים נוסף לכעבייה ותכנית משלימה לטיפול במזהמים. רשות ניקוז קישון תהווה קבלן משנה בתכנית המים ותבצע את הנחת צינור המים.

מעבר לנושאים המצויינים מעלה, יש לציין כי הפרוייקט לשיקום נחל ציפורי הביא ראייה כוללת וייחודית לכל אגן הציפורי. תכנית לשחרור מים בלי תכנית מקבילה שתשלים אותה, אמנם מחזירה מים לטבע, אך לרוב במופע של תעלת ניקוז. תכנית נחל ציפורי מאפשרת שיקום סביבתי, אקולוגי, תיירותי ונופי של הנחל, ובעצם שתי התכניות הללו משלימות אחת את השנייה. אנחנו רואים בפרוייקטים אחרים של השבת מים לטבע, שם לא התקיימה תכנית מקבילה של שיקום, שהערך האקולוגי והנופי של הנחל הוא הרבה יותר נמוך.

ולסיום, מה תיחשב בעיניכם להצלחה של התכנית?

חיבור החקלאים למים חלופיים והפסקת השאיבות מהנחל, השבת המים לנחל, והורדת חלק ניכר מהזיהומים. כמו כן השמת תכנית ניטור לזיהומים שתאפשר להגיב בצורה מהירה לתקלות בתחום הביוב.

·    תודה מיוחדת לאור שאלתיאלי, מהנדס ומתכנן בחברת פלגי מים, מהנדס תכנית המים, שתרם לכתיבת המאמר

להמשך קריאה:

תכנית כללית לאספקת מים לטבע וחקלאות בנחל ציפורי, מרץ 2020, פלגי מים בע"מ חברה לפיתוח מקורות מים

הפוסט תכנית המים באגן הציפורי הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

פרויקט שיקום נחל ציפורי שם לעצמו למטרה לאפשר ניהול מבקרים ומשתמשים בשטח באופן מיטבי תוך מענה לצרכים השונים. באיזור עין יבקע (המכונה גם מעין הסוסים), אחד המעיינות המרכזיים של נחל ציפורי המושך אליו כמויות אדירות של מבקרים כל השנה, הנושא הזה קיבל התייחסות מיוחדת. אירחנו את אדריכלית הנוף טלי דינור, מנהלת שותפה של משרד "נחלת הכלל" ומתמחה בתכנון וניהול תהליכי תכנון נופי-עירוני, שתספר לנו על הפרויקט בעין יבקע שהוביל משרדה במסגרת הפרויקט.

שלום רב טלי, ספרי לי על הפרויקט שביצעתם באזור עין יבקע, מה הוא כולל?

תיכננו שביל הליכה למטיילים והולכי רגל לאורך כ1.2 ק"מ באזור עין-יבקע. למרות שסלילה של שביל נשמעת דבר פשוט, מדובר בפרויקט מורכב שכלל מחשבה וחקר של כל המשתמשים בשטח (לא רק בני האדם), ונבנו בו אלמנטים שונים וחדשניים:

• סוגים שונים של מעברים אקולוגיים לבעלי חיים שיאפשרו שגשוג ושמירה על מגוון מינים אשר השביל מהווה עבורם חסם.
• הסדרה של שביל נגיש להולכי רגל כולל מעבר כסאות גלגלים.
• מספר מעברים מעל הנחל, שלכל אחד מהם יתרון אחר: מעבר אירי שקוף, מעבר סמי-אירי וגשר הולכי רגל.
• הסדרה של דרך חקלאית ראשית והסדרה של דרכים חקלאיות במרחב כחלק משיפור ההנגשה של החקלאים לחלקות. ההסדרה נערכה לאחר הידברות והסכמות עם החקלאים באזור.
• חסימת דרכים המונעות מעבר של רכבי שטח במטרה לשמור על הטבע מרמיסה- אמצעי החסימה שיושמו הם בולדרים וגדרות המהווים פגיעה מינימלית בנוף.  הוגדרה דרך חקלאית אליה יש גישה עם רכב רק לחקלאים ולמורשים. במקביל, ביצענו שיפור קל של דרך נופית קיימת באזור, הנותנת מענה לרכבי שטח.
• שיקום גדות – בכל מקום שיצרנו הפרה לנחל בעקבות העבודות שלנו, זרענו ושתלנו צמחיית נחל לשיקום גדות. הצמחייה תעבור תחזוקה מתאימה ומעקב במשך שלוש שנים.

מה היו האתגרים בשטח שהובילו לסלילת הדרך החדשה למטיילים?

רצינו לענות על מגוון צרכים שיש למשתמשים במרחב, אך בראש ובראשונה לתת מקום לצרכי הנחל ומקום למפגש בינו ובין הציבור. אחד הצרכים המרכזיים שעלו היה מתן גישה לחקלאים לחלקות שלהם, כך שיוכלו לעבד אותן ללא הפרעה. צורך נוסף היה לאפשר לתושבי הישובים הסמוכים הגעה נוחה לנחל שהוא מרחב הפנאי המיידי שלהם. בנוסף חשבנו על המטיילים שמגיעים לעין יבקע בפרט ולאזור בכלל, והצורך שלהם במסלול הליכה נגיש, מעניין, מוצל, ובמקביל גם במסלול רכיבה על אופניים, נהיגה ברכבי שטח שונים ורכיבה על סוסים.  כמו בהרבה פרויקטים דומים, האתגרים נגעו לקונפליקטים בין כל אלה, והצורך לייצר הפרדת משתמשים בצורה מושכלת.

לפנינו היה פרויקט קודם שהוביל משרד ליגמ עבור רשות ניקוז קישון, שיצר את התשתית לפרויקט שאנחנו הובלנו, מבחינת הסדרת הגבול בין החלקות לשטח הציבורי, ההסכמות עם החקלאים, וההסדרה של דרך הנוף מצפון.

האם יש מרכיבים מיוחדים נוספים בפרויקט?

כן יש מספר מרכיבים כאלו. למשל, בין השביל הליכה לבין הדרך החקלאית יש תעלה אבנית, עשויה מאבני בקלאש המפרידה בין השבילים, ויש לה מספר מטרות:

1. קליטת מי נגר ושיפור האיכות שלהם לפני שהם עוברים אל הנחל.

2. התעלה מהווה אזור של שתילות ונטיעות עצים. באופן כללי חסר הרבה צל באזור, ונטיעות העצים בתעלה, מיועדות לתת פתרון לנושא הזה.

3. חיץ בין שביל הולכי הרגל לבין הדרך החקלאית שמייצר בהירות בחלוקה בין התנועות במרחב.

ספרי לי על ה"מעבר האירי השקוף"- אלמנט חדשני שיצרתם בפרויקט ויצר הרבה התעניינות

המעבר האירי השקוף הוא בעצם מעבר חציית נחל שמחליף מעבר אירי סטנדרטי. במעביר אירי רגיל רכבים חוצים את הנחל כך שהגלגלים היו נוגעים במי הנחל ומזהמים אותו. המעבר האירי השקוף הוא חדשני, ומייצר אלמנט רב שימושי – הוא מגן על הנחל ממעבר רכבים בתוך המים מחד ומאפשר חצייה של דגים ובע"ח בתוך הנחל. המעבר מאפשר גם חצייה של הולכי רגל ורכבים, ומהווה גם אלמנט נופי אסתטי.

בסמוך למעבר האירי השקוף הוקם גשרון הולכי רגל, שנותן מענה לחצייה נגישה וכן לחציית סוסים.

מה היו הדילמות שלכם במהלך התכנון?

בתהליך התכנון היו דילמות רבות, אבל אתן דוגמה אחת בולטת. כשתכננו את המעבר האירי רצינו מצד אחד לאפשר מעבר חופשי של מים ושל צמחייה, ומצד שני לאפשר מעבר מספיק נוח למעבר של כלים חקלאיים כל השנה, אבל לא להזמין כלים אחרים שינצלו את הנקודה הזו כמקום אטרקטיבי לכניסה ונסיעה בנחל.

במהלך הביצוע, בהתחלה ביצענו אותו בסידור "חופשי" של האבנים, כך שנוצרו מרווחים צרים ולא רגולריים בין האבנים. עלה חשש שבמהלך החורף עלולים להתקע בו ענפים ובוץ ויהיה מאד קשה לנקות אותו. לאור זאת, בוצע פירוק חלקי והנחה מחדש של האבנים, כשהן מנוסרות במימד אחד שלהן ומסודרות ב"שורות" על מנת לאפשר זרימה רציפה, מעבר חופשי של בע"ח וחומר ביולוגי, וניקוי בעת הצורך. זה החורף הראשון שאנחנו עוברים אחרי התקנת המעבר האירי. בשלב זה המעבר מתפקד בצורה תקינה, אבל נצטרך להסיק מסקנות רחבות יותר אחרי שיעבור החורף.

איך את רואה את החיבור בין הפרויקט של שביל עין יבקע לבין התוכנית האגנית הכוללת של שיקום נחל ציפורי?שביל עין יבקע נולד כחלק משיקום אגן הציפורי ובתכנון המפורט של השביל הקפדנו לעבוד לפי התוכנית האגנית והראייה הכוללת. היתה כאן פתיחות להתנסות בדרכי עבודה חדשות, ולשילוב של רעיונות חדשים, שאני לא יודעת אם בפרויקט אחר היינו מצליחים לשלב אותם. באופן כללי היו עוד אלמנטים בעבודה הזאת שהיו שונים מפרויקטים רגילים ומחוברים אל תוכנית אגנית כוללת:

1. התכנון לווה על ידי צוות יועצים רחב  מראשיתו ועד סופו שהם חלק מהתכנון האגני הכללי, שכלל יועצת תיירות, אקולוג, אקו-הידרולוג, יועץ חקלאי, יועץ בטיחות, קונסטרוקטור ופיקוח צמוד.
2. הוספת חלק ברשת השבילים האגנית – רשת השבילים המחברת את כל חלקי האגן עפ"י התכנית האגנית.
3. ניהול מבקרים לפי התוכנית האגנית – התוכנית האגנית רואה בעין יבקע מבואה ראשית לנחל, והפרויקט שבציענו סלל את תחילת הדרך להסדרת עין יבקע כמבואה.
4. קשר בין יישוב-נחל – התוכנית האגנית מקדישה תשומת לב רבה לקשר בין יישובים לנחל. הפרויקט הסדיר חלק מהגישה הפיזית של שביל הנחל לסוועאד חמירה.
5. קשר עם החקלאים במרחב – התוכנית האגנית מתייחסת לקשר עם המשתמשים והחקלאים, ואני חושבת שהפרויקט שלנו הדגים את זה בצורה טובה. היה מאד חשוב שניצור הסכמות עם החקלאים. יש לפרויקט כזה תפקיד חשוב, לא רק בראייה צרה למקום הספציפי, אלא בכללי לאגן ולביסוס קשרים ארוכי טווח עם החקלאים. בפרט אני רוצה לציין את שי גלעד יועץ החקלאות, שעשה עבודת רגליים מרובה להכיר ולשוחח עם כל החקלאים באזור, להכיר מקרוב את אופן העיבוד שלהם והצרכים שלהם, להגיע איתם להבנות והסכמות שקידמו את הפרויקט הזה באופן מאד משמעותי.
6. ניסיון וחדשנות – סוגים שונים של מעברים שנוכל ליישם במקומות אחרים במרחב. זה חלק מהתפקיד של פרויקט הדגמה שאפשר ללמוד ממנו וליישם בכל האגן ואולי באגנים אחרים בארץ.

•   לפרויקט פיתוח שביל עין יבקע היו שותפים צוות יועצים נרחב עבור רשות ניקוז ונחלים קישון: מורן ייעוץ ופיתוח- ייעוץ אקוהידרולוגי, דלית גסול- יעוץ תיירות, ד"ר דידי קפלן ייעוץ אקולוגי ושי גלעד ייעוץ חקלאי, פיקוח הפרויקט  משרד ליגמ, משרד לרמן בן-שושן הוביל את תכנון התוכנית האגנית המהווה רקע לפרויקט.

הפוסט עיצוב המרחב למשתמשים השונים – תכנון שבילים מושכל בעין יבקע הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

התחלתו של נחל ציפורי נמצאת במעלה היישוב ריינה, מועצה מקומית השוכנת ברכס הרי נצרת, מתחת לעיר נוף הגליל. בעבר הרחוק התושבים עשו שימוש במי המעיינות, אך תהליכי העיור וכיסוי השטח במבנים גרמו לכך שהנחל הסב קשיים לתושבי ריינה בדמות הצפות חמורות בעונה הגשומה. פתרונות ניקוז בתוך הכפר היו מורכבים לביצוע לאור צפיפות השטח והתשתיות, ועל כן נדרשו פתרונות אחרים. פרויקט וויסות הנגר במעלה הכפר שמקודם בימים אלו מקטין את ספיקות הנגר בכניסה לכפר, מפחית סיכויי הצפות בכפר ומאפשר ומשלב עבודות פיתוח שיוצרות מרחב קהילתי חדש ונדרש עבור התושבים.

ישבנו לשיחה עם רן מולכו, מנכ"ל משרד התכנון 'ליגמ- פרויקטים סביבתיים בע"מ' שהובילו את תכנון ויישום תוכנית ניהול הנגר במעלה ריינה, עבור רשות ניקוז ונחלים קישון, וזאת במסגרת הפרויקט הלאומי לשיקום נחל ציפורי. רן מכיר שנים רבות את ההצפות החמורות שיש בכפר ריינה, ולדבריו פרויקט ויסות הנגר במעלה הכפר נולד מתוך צורך גדול במציאת פתרון להצפות אלו. עם זאת, מדובר במרחב מורכב המכיל מספר אתגרים שמשפיעים על ניהול הנגר. המורכבות העיקרית לביצוע פתרונות ניקוז הנדסיים בתוך הכפר נובעת מהצפיפות הגדולה של המבנים והתשתיות בכפר ושימושי קרקע קיימים בתחום רצועת הנחל. לצד זאת, ההתפתחות של נוף הגליל אשר שוכנת במעלה ריינה ואגן הניקוז, כמו גם הרחבת אזור התעשייה הר יונה, גורמות לשינוי תכסית הקרקע ומגדילות את הנגר שמגיע אל ריינה עוד יותר. בעיה מתפתחת נוספת היא זיהום המגיע מאזור התעשייה הר יונה, הנובע בעיקר ממוסכים ומכיל שמנים ודלקים. בנוסף לאתגרים אלו, שטח היער שימש כאתר שפיכת פסולת פיראטי והכיל כמויות אדירות של פסולת. כל האתגרים לעיל נדרשו להתייחסות במציאת פתרון מיטבי לניהול הנגר וצמצום סיכוני שיטפונות בריינה.

לאחר מחקר ובדיקה, מולכו ושותפיו הבינו שלא ניתן להקטין את נפח המים הכולל, אולם ניתן להקטין את הספיקות (כמות מים ליחידת זמן) הנכנסות לתחום הכפר באמצעות השהיית הנגר בשטח פתוח בחורשה הממוקמת במעלה הכפר, בטרם כניסת הזרימות לתוך הכפר. כך, מרוויחים זמן, המים זורמים לאט יותר לתוך הכפר, ומערכת הניקוז הפנימית בכפר יכולה להספיק להתרוקן בטרם הגעת נגר נוסף. עם הבנה זו, תוכננו ובוצעו השנה בשטח החורשה שני סוגים שונים של טרסות לוויסות נגר: סוג אחד הוא סוללות מעפר מקומי הסוכרות את האפיק, שבתוכן נמצא קיר בטון על מנת למנוע התפרצות מים, וצינור בספיקה דומה לזו של מובל המים בכפר חוצה אותן ומזרים את מי הנגר הלאה. האלמנט השני הוא טרסות המורכבות מאבנים – בולדרים עם מרווחים ספורדיים ביניהם כך שהמים זורמים דרכם בנקודות שונות ולא בצורה מרוכזת ואירוזיבית. השילוב בין שני סוגי הטרסות מאפשר קבלת יתרונות שונים ומשלימים באותו תא שטח. כך, סוללות העפר דורשות התערבות בשטח בסקאלה רחבה יותר, אך הן מוטמעות בנוף ומתכסות צמחייה, וכן מאפשרות שימוש לעודפי עפר מעבודות אחרות בסביבה. טרסות הבולדרים דורשות רוחב התערבות קטן יותר ומאפשרות שחרור מים מבוזר ופחות אנרגטי, אך מאידך מייצרות אלמנט זר לשטח הטבעי, ועלולות להוות מפגע נופי. כמו כן טרסות אלו מייצרות אתגר מסוים במדידת ספיקות וכמויות מים ביציאה. בהשוואה לפתרונות הנדסיים יותר, הטרסות דורשות תחזוקה אינטנסיבית יותר מפתרונות הנדסיים גרידא, אך הדבר נובע גם מעצם מטרתן- להוות 'פילטר' בכניסה ליישוב ולמערכת העירונית. עד כה, השטח עבר חורף אחד, ולדברי רן מפעל וויסות הנגר עבד מצוין, אף שיש לבחון אותו לאורך זמן רב יותר.

שני סוגי סוללות לוויסות והשהיית נגר: סוללה  עם קיר כובד מבטון (מימין) וסדרת סוללות וויסות מאבנים (משמאל). החיצים והשטח הכחול מדמים את זרימת המים. (קרדיט: רן מולכו)

סוג הפתרון המתואר כאן אינו ייחודי לריינה ונעשו מספר פרויקטים דומים במקומות נוספים ברחבי אגן היקוות הקישון, אך הייחודיות כאן היא בשילוב סוגי הטרסות השונים שיוצר מודל מעניין למעקב ומחקר, בקנה המידה הגדול יחסית של הפרויקט שנבע מעוצמת בעיית ההצפות, וכן בשילוב עם פיתוח השטח לצורכי טיילות. כאן המקום לספר שהפרויקט לא הסתכם בפתרונות וויסות נגר בלבד, אלא שילב תפיסה כוללת יותר של פיתוח שטח לצרכי קהילה מחד ושל שמירה על הייחודיות האקולוגית של השטח מאידך. לדברי רן, השטח היה מיועד להפיכה לשמורת טבע אירוס נצרתי שהוא מין אנדמי לאזור זה, ועל מנת לא לפגוע בפרטים בשטח, נעשתה עבודת מיפוי של פרטי האירוס והתכנון בוצע בהתאם לממצאים. לצד זאת, נעשו עבודות פיתוח ביער – שביל, מתקני פיקניק וחנייה מונגשת –  על מנת להנגיש אותו לתושבים ולייצר מרחב קהילתי ומזמין. דבר חשוב נוסף שנעשה, כבסיס לעבודות ויסות הנגר ופיתוח השטח, הוא פינוי הפסולת על ידי עיריית נוף הגליל ולאחר מכן הצבת מחסום בכניסה ליער מכיוון ריינה כדי למנוע הישנות של שפיכת פסולת ביער.

בראייה כוללת יותר, הפרויקט הוא חלק אחד ממספר פרויקטים של פיתוח סביבת הנחל ותשתית ניקוזית בריינה שבוצעו בעבר או מתוכננים להתבצע בעתיד כחלק מתוכנית שיקום נחל ציפורי. השותפים בפרויקט מלבד רשות ניקוז ונחלים קישון הם קק"ל, רט"ג, מועצה מקומית ריינה, עיריית נוף הגליל, ומשרדי החקלאות והגנת הסביבה.
מלבד הפרויקט הפיזי, ישנו נדבך נוסף וחשוב של עבודה קהילתית. טל רטנר, מנהלת אגף חינוך וקהילה וסביבה ברשות ניקוז ונחלים קישון, מעדכנת כי כבר בחודשי הקיץ הקרובים צפויה להתחיל פעילות קהילתית, אשר תתקיים אחת לחודש, ותכלול בין היתר הפעלת בית קפה קהילתי ויריד. פעילות זו מובלת על ידי רשות הניקוז והמועצה המקומית יחד עם בוגרי קורס התיירנים שהתקיים כחלק מפרויקט שיקום נחל ציפורי. מרכזו של האירוע הראשון יהיה שיתוף ציבור עם תושבי ריינה.

לשאלתי את רן מולכו מה הוא יחשיב כהצלחה של הפרויקט, נעניתי בתשובה אופטימית המראה את היתרון של תפיסה רב תועלתית לכל פרויקט פיזי בשטח. לדבריו, השינוי כבר ניכר בשטח, "המודעות לנושא עולה. התושבים הבינו שיש להם מה להפסיד אם לא ישמרו על מה שנעשה. יש היענות, עושים מרתונים, מביאים בתי ספר ליער, התחילה פעילות מאוד גדולה. המועצה ומחלקת החינוך מאוד רתומות בחיבור ליער. חשוב למועצה נושא הפסולת, הזיהום והניקוז מאוד מאוד חשוב, הכי חשוב". מבחינתו, סיום עבודות פרויקט הניקוז ייתן הקלה גדולה לבתים המוצפים, הוא שואף לסיום פרויקט הוויסות ופיתוח היער, ומקווה שהתושבים ייהנו ממנו- כך שלא יהפוך לפרויקט ששוכב בצד ללא שימוש – וישמש כדרך לתושבי ריינה הגרים במקום אורבני צפוף להתחבר למשאבי טבע סמוכים במקום לסבול מהם. והחזון הרחוק? הפיכת נחל ציפורי לציר תנועה מרכזי ויומיומי להולכי הרגל בכפר.

הפוסט גמישות ויצירתיות בפתרונות לוויסות נגר בסביבה עירונית הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

לצפייה ישירה בוובינר לחץ כאן

'פרויקטי הדגמה לשיקום נחלים' הינם פרויקטים העוסקים בשיקום של נחלים מטיפוסים שונים ובמסגרתם ניתן מענה אינטגרטיבי למגוון מטרות ויעדים. הפרויקטים מתמקדים בגישות תכנון מבוססות טבע (Nature Based Solutions) בראייה אינטגרטיבית. פרויקטים אלה הוגדרו מלכתחילה למטרות הדגמה ולמידה, לכן בלב כל אחד מהפרויקטים נמצא 'נושא הדגמה' המלווה את צוות הפרויקט ומהווה את המוקד המרכזי ללמידה תוך כדי תנועה. בימים אלה אנחנו מלווים שישה פרויקטי הדגמה שונים בכל רחבי הארץ. סדרת וובינרים זו מאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של הפרויקטים, הכרות עם צוותי הפרויקט ולמידה מתוך הניסיון בשטח.

את פרויקט ההדגמה בעמק צרעה מובילים רשות ניקוז ונחלים שורק לכיש ביחד עם צוות התכנון.

• ניהול פרויקט – תלי לנדסמן
• ריכוז פרויקט ההדגמה – מורן פיתוח וייעוץ
• אדריכלות נוף – סטודיו אורבנוף
• אקו-הידרולוגיה – מורן פיתוח וייעץ
• אקולוגיה – החברה להגנת הטבע, היחידה לטבע עירוני

נושא ההדגמה של הפרויקט:

פתרונות מבוססי טבע לניהול סיכוני הצפות בשטחים פתוחים – השלמת פערי ידע וריבוי תועלות

אתגרי הניקוז בישראל גדולים.

לצד תהליכי תכנון משמעותיים למתקני ויסות גדולים במעלה שיתנו מענה לאירועי הקיצון, מתפתחת למידה על פתרונות מבוססי טבע לניהול סיכוני הצפות בשטחים הפתוחים בהיקפים קטנים יותר בעלי יעילות ויסות גבוהה לצד ריבוי תועלות נוספות. פתרונות אלו יכולים לתרום לניהול מיטבי של סיכוני שטפונות וכן תועלות נוספות כגון שימור קרקע חקלאית, העשרת אקוויפרים, השקיית יערות, העשרת בתי גידול קיימים, פיתוח נופי התומך בטיילות, אקולוגיה וצפרות ועוד.

פתרונות מבוססי טבע הפכו להיות חלק שגור בשיח המקצועי, בקולות קוראים ובמדיניות, אך ישנם פערי ידע לגבי רמת יעילותם ההידרולוגית וריבוי התועלות שהן מייצרות.

מטרות הפרויקט הן:

• השלמת פערי ידע הידראוליים עבור Nbs
• יישום תוכנית ניטור רב תחומית לבחינת התועלות של Nbs
• ביצוע מקרה הצלחה ל- Nbsבעמק צרעה
• רתימת שותפים וגיבוש מנגנון ניהולי עבור אחזקת פיתוח פארק תיירות עמק צרעה

הצטרפו אלינו למפגש בו למדנו על פרויקט ההדגמה בעמק צרעה בו רשות ניקוז ונחלים שורק-לכיש יחד עם שותפיה במרחב מפתחים פרויקט הדגמה לניהול נגר בקנה מידה שונים, המבוסס על תהליכים טבעיים.

סדר היום:

• הצגת הנושא – שי גלעד, אגמא
• הצגת תפיסת ניהול הנגר של רשות ניקוז ונחלים שורק לכיש – מענה במגוון אסטרטגיות – בועז כהן, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים שורק לכיש
• שילוב והעצמת היבטים אקו-הידרולוגיים באתר הוויסות בעמק צרעה – מאפיינים ייחודיים ותועלות נוספות – נציגי צוות התכנון
• היכרות פרויקט הדגמה "עמק צרעה" – התנסות ומדידה של פתרונות מבוססי טבע לניהול משאב המים – עמית מדינה, מורן פיתוח וייעוץ

מוזמנים ומוזמנות לעיין במאמר בנושא של ד"ר רועי אגוזי, התחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות ופיתוח הכפר כאן  

לצפייה בהקלטת הוובינר – כאן

הפוסט וובינר חשיפה: פרויקט ההדגמה בעמק צרעה הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

שמורות טבע אלו עומדות במרכז פרויקט ההדגמה העוסק בשיקום בתי גידול לחים במפגש נחל – ים.

פרויקט השיקום מובל על ידי רשות הטבע והגנים, המהווה נציגות ישראלית בקונסורציום של האיחוד האירופאי בשם REST COAST. מטרת הקונסורציום, שבו חברים שמונה נציגי פרויקטים נוספים, הינה לספק סל כלים מתודולוגיים, כלכליים ומדינתיים להתמודדות עם האתגרים המרכזיים למערכות אקולוגיות בסביבה חופית בקנה מידה רחב.

שמורות הדיפלה אשר הוכרזו בשנת 2009, הן שריד לשתי ביצות באפיק הזרימה ההיסטורי של נחל דליה– ביצת ה"דיפלה" (ביצת ההרדופים) וביצת "אל הווי" (Bassat el Hawi) , ומהוות זכר לנוף הביצות שאפיין בעבר את מרחב מישור החוף הצפוני של ישראל וכלל גם את ביצת הכבארה הסמוכה.

שמורות הדיפלה הצפונית והדרומית. בצהוב – ערוץ נחל דליה (צילום: אוריה גולדשטיין, משרד "ברבים" אדריכלות נוף)

מרחב הדיפלה הינו מרחב מופר, אשר לאורך השנים הושפע מפעילות אנושית אינטנסיבית במרחב. לפני כ-2000 שנים בתקופה הרומית בוצע ככל הנראה השינוי המשמעותי הראשון במרחב בבניית פרויקט הטיה רחב היקף של מקורות המים דרומה לעיר הנמל החדשה, קיסריה. פעולות אלו, שכללו מערכת של סכרים, בריכות הרמה ואמות מים שינו את משטר הזרימה והמאפיינים ההידרולוגיים במרחב. בתחילת המאה ה20 וכחלק מהאידיאולוגיה של התנועה הציונית, החלוצים שהתיישבו במרחב ביקשו לייבש את הביצות. ייבוש ביצות הדיפלה וביצות הכבארה פינה שטחים להתיישבות וחקלאות ולאחר קום המדינה הוקמו על השטחים המערביים, הלחים ממילא – בריכות דגים.

בשפך נחל דליה, בלב בריכות הדגים נותר שריד לביצות הקדומות-  שמורת שפך נחל דליה (171 דונם) וביצת נחל דליה (108 דונם).

שינויים שחלו במרחב במחצית השנייה של המאה ה-20, בצהוב – ערוץ נחל דליה (תמונה: מרכז מיפוי ישראל)

מאז שנות השמונים, השמורות נמצאות במגמת הידרדרות המאופיינת באובדן משמעותי של מגוון ביולוגי. הסיבות המרכזיות לכך הם שינויים במשטר המים שהזינו את השמורה בעבר, פגיעה באיכות המים בעקבות הממשק עם המדגה הצמוד ואובדן הקישוריות בין הנחל לים בעקבות סכירה של הערוץ.

בשנת 2021 החל פרויקט לשיקום השמורות וצפוי להסתיים בשנת 2025. הפרויקט מובל על ידי רשות הטבע והגנים בשיתוף עם וועדת היגוי של בעלי עניין מקומיים הכוללים את רשות ניקוז ונחלים כרמל, המועצה האזורית חוף הכרמל,  קיבוץ מעיין צבי, אגודת המים "מי כרמל" . שטח התכנון משתרע על שטח של 2250 דונם, בשטחי קיבוץ מעיין צבי.

מטרותיו המרכזיות של הפרויקט הן:

• שיקום התפקוד האקולוגי של בתי הגידול והשבת המגוון הביולוגי שאפיין את האזור.
• השבת הקישוריות בין הנחל והים ושיקום שפך הנחל לים.
• שיפור משטר הזרימה ואיכויות המים בשמורה.
• הנגשת האתר למבקרים, פיתוח תיירות אקולוגית ומערך טיילות.

כבסיס לתכנון, בוצעו  11 סקרי מצב קיים במרחב: סקרי דגים, עופות, צבים רכים, יונקים, צומח, חסרי חוליות אקווטים, אצות, הידרו-גאוכימיה, בתימטריה, הדמאות לווין, והידרו-גאולוגיה ויבוצע גם סקר משתמשים. במקביל נעשה חקר של מקורות המים להבנת המשטר ההידרולוגי, בין היתר באמצעות קידוחי ניטור וחקר היסטורי של מסמכים ותצלומי אוויר. מסמכים אלו איפשרו הצצה אל נופי המרחב בעבר, ובכך סייעו ללמידת השטח טרם ההפרות, אפיון משטר הזרימה וזיהוי חלקי של מיקום המעיינות שהזינו בעבר את הביצה. אינטגרציה של תוצאות הסקרים הללו, שבוצעה על ידי ד"ר עידן ברנע, מסייעת לצוות התכנון לאפיין את כיוון ועוצמת ההפרה בכל אחד מבתי הגידול, להגדיר את גורמי העקה המרכזיים ועל בסיסם להגדיר את הפעולות נדרשות, התוצאות רצויות וזיהוי פערי ידע.

הערכת מידת ההפרה לפי כל בית גידול. (באדיבות: מורן פיתוח וייעוץ)

מוזמנים להישאר ולעקוב איתנו באגמא אחר הנעשה בפרויקט.

הפוסט שיקום שמורות "הדיפלה"- שיקום ביצה וחיבור מחדש של נחל לים הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

לכבוד יום הנחלים הבינלאומי 2022 ערכנו אירוע מקוון במסגרתו הוצגו עשרה פרויקטים רב תחומיים בעשרה נחלים שונים בכל רחבי הארץ.

המציגות והמציגים סיפרו על פתרונות מבוססי טבע למניעת הצפות, שיקום נחלים והנגשתם לציבור, ועל שיתופי פעולה רחבים המתקיימים בתחומי אגני ההיקוות השונים כאשר הנחל הוא הציר המחבר.

הפרויקטים שהוצגו באירוע נבחרו כפרויקטים המסקרנים ביותר מבין מגוון רחב של פרויקטים שהוגשו לקול הקורא שפורסם לקראת האירוע. הוועדה הבוחרת כללה נציגים ונציגות של משרד החקלאות ופיתוח הכפר, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, משרד הבינוי והשיכון, החברה להגנת הטבע ואגמא.

הפרויקטים שהוצגו:

• פרויקט תכנון אקו-הידרולוגי ונופי לאפיק נחל שפירים שמטרותיו שיקום, הנגשה לציבור ויצירת חיבור קהילתי בין ישובים – אריק לייבוביץ', מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים ירקון.
• פרויקט שיקום נחל קידרון ופארק קידרון – שיקום נחל חוצה גבולות והקמת פארק המחבר את הנחל לתושבים, תחת לחצים גיאופוליטיים מורכבים – איתי פרימן, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים ים המלח.
• פרויקט פארק מורד נחל קישון – הנגשת נחל קישון רחב הידיים לציבור לצד שיקום המערכת האקולוגית של מלחת הקישון – יוסי סורוג'ון, מנהל תחום תכנון ברשות נחל הקישון.
• פרויקט שיקום מרחב מורד הירדן – ניקוי של מקטע הנחל ממשקעי זיהום שנמשך עשרות שנים והפסקת הזרמת ביוב לנחל – אושרי ילוז, מהנדס ברשות ניקוז ונחלים כינרת.
• פרויקט השבת לבנון הירקון כאינדיקטור לשיקום נחל הירקון ושימוש בסולמות דגים כמרכיב הכרחי בתהליך שיקום הנחל וליצירת רציפות אקווטית – יונתן רז, אקולוג ברשות נחל הירקון.
• פרויקט ניקוז בבקעת כסולות בנחל דבוריה – שימוש באמצעים למניעת הצפות מבוססי הסכמות עם החקלאים, תוך שימור ערוץ הנחל – ענת ברזילי, מנהלת אגף הנדסה ברשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי.
• פרויקט גבעות נפתול הקישון – שחזור המופע הטבעי של הנחל ושיקום קרקעית הנחל, תוך פעולות הסברה למניעת זיהום עתידי – טל רטנר, מנהלת אגף חינוך, סביבה וקהילה ברשות ניקוז ונחלים קישון.
• פרויקט ריסון נגר ומיתון סחף קרקע בנחל גבעתי – פתרון פשוט ואפליקטיבי לניהול מקיים של נחל בשטח חקלאי – יואב שרפי, עוזר מהנדס ברשות ניקוז ונחלים שורק לכיש.
• פרויקט ניקוז רב תועלות בנחל רחם – החזרת הנגר לשמורת מלחת עברונה ושיקום המערכת האקולוגית באמצעות פתרון ניקוזי פשוט – מיכל אסיף, מתכננת סביבה ברשות ניקוז ונחלים ערבה.
• פרויקט פארק נחל באר שבע – שיקום מקטע נחל בלב העיר באר שבע ופיתוח פארק טבעי לטובת התושבים – ד"ר נחמיה שחף, מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים שקמה בשור.

תודה גדולה לצוות השופטות והשופטים בוועדה לבחירת הפרויקטים שהוצגו באירוע: ד"ר ג'ניה גוטמן, אדר' ורד סולומון, ד"ר אמיר ארז, אבי אוזן, אסף זנזורי, ד"ר רועי חיכל.

האירוע הינו שיתוף פעולה של משרד החקלאות ופיתוח הכפר ואגמא יחד עם המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים

• לצפייה בהקלטה של השידור המיוחד – לחצו כאן
• לצפייה בקובץ המרכז את התשובות של הדוברים ובדוברות לשאלות שנשאלו במהלך השידור – לחצו כאן

הפוסט נחלים TALKS – האירוע המרכזי של יום הנחלים הבינלאומי 2022 הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

במסגרת הכנס הכרנו גם את העבודה המרשימה של ד"ר גלעד רונן מחברת 'נופים' – ייעוץ לתכנון וקיימות מבוססי קהילה ומקום – שהציג את התוצאות הראשונות לסקר קהילתי מבוסס מפה ביישובי נחל תבור.

המחקר מאוד סקרן אותנו, נפגשנו עם גלעד אחרי הכנס ללמוד קצת יותר לעומק על העבודה שלו.

שלום גלעד, התרשמנו מאוד ההרצאה שלך בכנס ורצינו להכיר אותך ואת העבודה שלך קצת יותר לעומק, אז נתחיל מהתחלה נשמח שתציג את עצמך:

אני אדריכל נוף וגיאוגרף אנושי. התחלתי את דרכי בעולם התכנון ומשם המשכתי למחקר, וכיום אני משלב בין השניים – כאשר אני מעניק ייעוץ בתחום ניתוח מרחבי וקיימות לגופים מוניציפליים שונים, ביניהם רשויות ניקוז ונחל. המשיכה שלי למחקר נבעה מההבנה שחסרה התייחסות תכנונית ל'שכבה' המשמעותית ביותר – והיא 'השכבה האנושית' – שכבת הפעילויות האנושיות במרחב – התפיסות, הצרכים, התחושות והידע המקומי. אנו המתכננים מתייחסים למרחב כאל 'לוח חלק' המורכב משכבות ידע שונות (כמו גיאולוגיה, טופוגרפיה, הידרולוגיה, אקולוגיה ועוד) – אך כאמור ללא השכבה האנושית, וכך למעשה אנו מתכננים 'על עיוור' – ללא היכרות עם עולם הידע והתוכן של המשתמשים בפועל במרחב – בהווה ובעבר.

אז החלטת להחליף 'שולחן השרטוט' ב'שולחן כתיבה' ולהניח עליו קודם כל את השכבה האנושית?

במידה מסוימת כן, נתתי לעצמי 'קול קורא' – לצאת למחקר שדה ולהעמיק את הידע שלי בתחום ולמצוא גישה שבה אוכל לאסוף את הידע וההתנסות המקומית ולהפנים אותם באותה 'שכבה אנושית' – שתוכל להשתלב בשכבות התכנון הנוספות. יצאתי למחקר דוקטורט במסגרתו ערכנו מיפוי של הנוף הנחווה והנתפס בשילוב גישות שונות – אחת מהן התמקדה בגישת 'ראיון בתנועה' – בו ליוויתי את המשתתפים בפעילותם היומיומית בשולי העיר. בשלב הבא יצאתי למחקר יישומי עם הטכניון (פרופ' טל אלון-מוזס) בו עשינו שימוש חדשני בגישת מיפוי השתתפותי – עולם תוכן שנקרא PPGIS (Public Precipitation GIS) – מיפוי השתתפותי מבוסס ממ"ג.

פנית לקהילה שיהיו עוזרי המחקר שלך? איך זה עבד בפועל?

תושבי הקהילה שאיתה ביצענו את המחקר, תושבי בנימינה, שמשו למעשה כחוקרי נוף – כאשר הם למעשה העריכו את התועלות שהם מפיקים מהנוף.  במחקר התמקדנו באזור נחל תנינים והפצנו שאלון מקוון לקהילות הפעילות. במסגרת השאלון התושבים הוזמנו לספר על הפעילות שהם נוהגים לבצע בנחל, על האופן בו הם מבלים בנחל ועל התועלות השונות שהם מפיקים מהנחל: תרבותיות, אקולוגיות, אנושיות. בנוסף, השאלון המקוון איפשר לסמן את המקום הספציפי על המפה אליו התייחסו המשיבים. מה שנתן לנו תמונה מעמיקה אודות המיקומים הספציפיים במרחב הנחל, בהם מבקרים חברי וחברות הקהילה.

במה המחקר שלך מחדש?

במהלך המחקר נוצרו שמונה שכבות של תועלות תרבותיות שהאנשים מפיקים מאגן ההיקוות ומהנחל. שכבות אלה מאפשרות לראות את התמונה הרחבה והאנושית של האזור. מקומות שונים מזמנים התנהגויות ושימושים שונים, גם כאלה שלא תוכננו.

דוגמא מצוינת לכך ניתן לראות באזור גשר הרכבת בבנימינה. למדנו שאנשים אוהבים לשבת שם למרות שהאזור לא מתוכנן לכך. זוהי נקודה ספונטנית שהתפתחה בשטח ומושכת אליה אנשים המגיעים לבלות ליד הנחל.
המיפוי שלנו ויצירה של שכבות של התועלות התרבותיות הוא מיפוי המשלים את סקרי הערכת הנוף המקובלים כיום (אדריכלי הנוף מעריכים את הנוף לפי סט קריטריונים מוכר. כיום סט זה אינו מתחשב בידע המקומי הקיים). המחקר היישומי שביצענו משלים את הפער ונותן תמונה מלאה יותר לתכנון שלוקח בחשבון גם את השכבה האנושית. מהמחקר למדתי שהשכבה האנושית תביא תועלת לתכנון נכון וטוב יותר, המתאים לצרכי ולתועלת התושבים.

הנחל השתנה רבות בעשרות השנים האחרונות האם יצא לכם לחקור את היחסים של התושבים והנחל בבנימינה גם בעבר, האם יש לעבר השפעה על ההווה והעתיד?

כחלק מהמחקר נפגשתי עם ותיקי בנימינה שתיארו את המקומות בהם נהגו לבלות סביב הנחל ואת החוויות האישיות. אחד המקומות המעניינים אליהם נחשפנו היה 'אי התאנים'. בשנות ה-50 ילדי בנימינה למדו לשחות בנחל ושם גם בילו ואף דגו שפמנונים. בשנות ה-60 הזרימה באזור נפסקה והאי הקטן נעלם מהמפה. במסגרת הסקר, ותיקי היישוב סיפרו על הנקודה וסימנו אותה על המפה, בצירוף תמונות. המקום היה חשוב בימיה הראשונים של הקהילה בבנימינה, אך כשירדנו לשטח לא ראינו את הנקודה. זו דוגמה טובה לכך שסימון של נקודה היסטורית על המפה יכול להוות זרז ובסיס לפיתוח של הנקודה בהווה – יכולתי לדמיין שם את ותיקי בנימינה עם הנכדים ודור הביניים, שפועל היום באופן אינטנסיבי לפיתוח הנחל, נהנים יחד ב'אי התאנים' המשוקם.
יצירת החיבור בין העבר ההווה והעתיד היא הפוטנציאל התכנוני של הסקר הזה. לראיה, נקודה זו מוגדרת כיום כאתר לשימור בבנימינה – גבעת עדה.

ספר לנו על פרויקט שאתה מעורב בו היום?

כיום אני מבצע סקר יישומי עם רשות ניקוז ונחלים ירדן דרומי ומועצה מקומית עמק יזרעאל. ביישובים עין-דור, כפר-קיש כפר מצר (נהגה: כפר מִיסְר) וגזית. את הסקר מובילות שירי פירדמן (מנהלת מחלקת קהל, קהילה וחינוך ברשות הניקוז), מיכל ניר-ארבץ וארדה ריבוא מהמועצה. הרשות בהקשר הזה היא בעיני לא פחות מפורצת דרך – ברצון הכנה שלה ללמוד מהקהילות השונות ולערב אותן במיפוי ובתכנון של מרחב האגן. בנוסף ללימוד הידע המקומי של התושבים (כמו סיפורים מקומיים) הסקר הזה נועד גם לחזק את הזיקה של התושבים למרחב האגן, וכן לשמש כבסיס ידע של הרשות. זאת בעיני גם הזדמנות מאירת עיניים להכיר את היחסים של התושבים השונים (המגיעים מרקעים אישיים שונים ומסוגים שונים של התיישבות) עם מרחב הנחל. בחלק מהמפגשים הקהילתיים שנערכו במהלך הסקר התגלו ממצאים ארכיוניים אודות הנחל וחלקם ישמשו את רשות הניקוז והנחלים ירדן דרומי לפרויקט עכשווי בו יושבו מים לנחל. בסקר זה אנחנו נותנים מקום משמעותי גם לשאלה אודות רצון התושבים לפיתוח או שיפור מרחב הנחל. הסקר המקוון מאפשר גם לסמן צירי הליכה. מידע שהמאפשר לנו להבין היכן אנשים משוטטים במרחב והיכן נדרשת קישוריות בין השבילים השונים. אחת התובנות המעניינות שעולות מהסקר עד כה היא שאנשים היו רוצים שיהיו שבילי הליכה שמחברים בין היישובים השונים. דבר המצביע על כך שישנו מקום לשיתוף פעולה מעניין במרחב.

ספר לנו קצת על החזון שלך לעתיד

החזון שלי הוא שרשויות המנהלות שטחים פתוחים יקדמו סקרי מיפוי מבוסס מקום וקהילה כדי ללמוד ולהעריך את המקומות והתועלות שמפיקים תושבים מהשטחים הפתוחים והנחלים הסמוכים לביתם. ידע זה יהווה חלק אינטגרטיבי בתכנון – שכבת מיפוי בפני עצמה, השכבה האנושית – החל משלב ניתוח המצב הקיים ועד שלבי התכנון, כולל חלופות וכלה בתחזוקת המקום לאחר ביצוע.

האם לדעתך מעורבות התושבים במיפוי השטח יכולה להביא למעורבות גם בהמשך?

אני סבור שהפנייה לציבור בהזמנה למעורבות במיפוי השטח יכולה לשמש כטריגר למעורבות גם בהמשך, בשלבי התכנון והתחזוקה של הנחל. יתרה מכן, פנייה לתושבים פחות מעורבים ובקשה לשמוע את דעתם יכולה לעשותם תושבים מעורבים ואכפתיים סביב הנחל, ואף לתרום להידוק היחסים עם הרשויות המנהלות את השטח.

ילדי קיבוץ גזית מבצעים סקר בשטח

הפוסט סקר קהילתי מבוסס מפה או איך הופכת השכבה האנושית לשכבה תכנונית הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.

הפתרונות חולקו על פי הצורך בתכנון רגיש למים (צריכה, אגירה, ויסות נגר עילי והשילוב ביניהם), הקצאת שטח והתאמה לצפיפות המחייה:

1. פתרונות לא טכנולוגיים (Non-Tech) – קיום תהליכי חלחול ואידוי מים טבעיים. המערכות ההידרולוגיות והאקולוגיות מתנהלות באופן טבעי, ללא התערבות האדם, מנתבות ומנצלות את המים. לפתרונות אלו ערכיות סביבתית ובריאותית גבוהה, והם זקוקים לשטח נרחב. דוגמה- שטח פתוח טבעי בעיר או בשוליה, נטיעת עצים בעיר, גינות ופארקים רחבי ידיים.
2. טכנולוגיה פשוטה (Low Tech) – פתרון שמבוסס על פעילות טבעית יחד עם אגירה לזמן קצר וניקוז פאסיבי. אינם דורשים אספקת מים גבוהה ומתאימים לסביבה עירונית צפופה. דוגמה- גגות ירוקים להשהייה וחלחול פאסיבי.
3. טכנולוגיה עילית (High Tech)- פתרון שמבוסס על פעילות טבעית יחד עם אגירת נפח מים גדול, ויסות זרימה וניצול המים למגוון שימושים עירוניים וביתיים. פתרונות אלו מסייעים בהתמודדות- עם אקלים קיצוני מבלי שיוקצה להם שטח פיסי יקר. דוגמה- גג ירוק כחול שאוגר מים בזמן סערה ומשיב אותם לשימוש צרכנים בבניין, גג ירוק נגיש שמתפקד כגינה ציבורית, נטיעת עצים בתאים עם חלחול מבוקר ואגירת מים שתאפשר השקייה שלהם בזמן בצורת.

הצבה של פתרון ירוק דורשת לא רק התאמה כלכלית, הנדסית ורעיונית אלא גם מחשבה על המערכת האקולוגית שתתפתח בו והתנאים הסביבתיים שהיא דורשת (איור 1).

“To vegetate or not to vegetate is no longer just the question; the actual performance of NBS should be discussed, characterized and rewarded “(Dorst et al., 2019).

מתוך חקר הצרכים והתועלות של גגות ירוקים למול נטיעת עצים ברמות שונות, החוקרים קבעו כי בערים צפופות, בכדי שמערכת אקולוגית תצליח לתפקד בעמידות גבוהה לאקלים הכרחי לשלב טכנולוגיה פשוטה או עילית.

האבחנה החדשה מבקשת לסווג את סוג הפתרון ברמה הטכנולוגית (הגדרה טכנית שאמורה להכווין את בעלי המקצוע לסט פתרונות קיים) ולהטמיע את הסיווג בז'רגון המקצועי של תכנון עירוני. בעלי המקצוע והרשויות צריכים להכיר בתרומה ההידרולוגית, הניקוזית, הסביבתית, הבריאותית, הנופית והחברתית שיש לכל כלי ירוק ומתוך כך לתעדף את הכלים הללו על פני כלים אחרים. במידה והגדרת היעדים בתכנון תהיה מפורטת יותר, יהיה קל יותר למנוע טעויות ולהוביל לתכנון ערים חכמות ויציבות בפני שינויי האקלים בזכות סירקולציית מים מנוהלת וטובה.

הפוסט יצירת חוסן עירוני תוך שימוש בפתרונות מבוססי טבע הופיע לראשונה ב-מרכז הידע אגמא.